שקט מדי. נראה שהתרגלנו כבר לשגרה: בעזה מתאמנים בירי באש חיה. ביהודה ושומרון זורקים אבנים, בירושלים מכים אנשים. בגבול הצפון חופרים - עבודות הנדסאיות כבירות (מצידו השני של הגבול; אצלנו רואים, שומעים ומכחישים). הגבול בערבה פתוח לחלוטין.
כך בגבולות מדינת ישראל.
גם בחו"ל אנחנו בשגרת ספיגה. ארה"ב מאיימת שלא תתמוך במדינת ישראל במקרה של גינוי או החלטות בנות ביצוע נגד המדינה היהודית. הרשות הפלשתינית פתחה במסע תעמולה חדש שעיקרו הכשל בטיפול במאות אלפי הפליטים הפלשטינים (בהם הסורים טובחים כמו באחרים) וגורלם המר הוא תוצאה ישירה של סרוב מדינת ישראל לאפשר חזרתם לבתיהם. זה נעשה במקביל להאשמות הרגילות שבסיסן עלילות הדם של "הפרוטוקולים של זקני ציון" ולתוספת העכשוית של "ציונות היא דאעש!"
כאן בארה"ב כולנו נתונים באופוריה של המלחמה בתנועת החרם (BDS). כולם, ללא יוצא מן הכלל (כך לפחות נראה), נלחמים בתופעה הזו בשיא המרץ, כך שממש אין צורך לדאוג. יש "מומחים" חדשים, ארגונים המופיעים בכל עת שבה העיתונות נמצאת וחומר כתוב שעיקרו, תחילתו וסופו תמיד "תתרום כסף!". אם אתחיל למנות את כל העוסקים במלחמה לכאורה בתנועת החרם, תקצר היריעה מלהכיל, ומי שחושב שנהיינו שאננים, הדבר נכון, שכן כשכל הגדולים, החשובים, העשירים, המפורסמים ויודעי הדבר נלחמים ו"מנצחים," ברי לנו שלא נותר דבר לעשות.
כמובן שלא כך הדבר. למעט בתקשורת ובתכתובת עם התורמים, תשאלו את כל אותם ה"ידענים" מתי היו הם בפעם האחרונה בפגישה עם ברגותי, יוזם ומקים התנועה, או בכנס באחת האוניברסיטאות בנושא העוולות הישראליות, או אולי בשבוע האפרטהייד, או סתם בערב שעניינו - מתחילתו עד סופו - האשמות חסרות שחר נגד מדינת ישראל?
נצחונות אקראיים
תמצאו שאלו אנשים או גופים האוהבים שאור הזרקורים מאיר עליהם, עד כדי סינוור החושים. הם גם אוהבים לשמוע עצמם מדברים. אך את הדברים הקטנים לכאורה, הם מזניחים. כך גדלה וצמחה לה תנועת החרם, עד שהגיעה לממדיה הנוכחיים, וכך היא תמשיך ותתפשט, שכן מטרתה לא הנצחונות האקראיים, פה ושם, כי אם ההחדרה השיטתית של השנאה ליהודים, למדינת ישראל ולכל שהיא מייצגת לכל אוזן קשבת.
הם מטפחים דור של שונאים, אנשים טובים שפשוט שומעים רק את עלילות הדם. אנשים שאלמלא כן לא היו מתייחסים למדינת ישראל יותר מאשר הם מתייחסים לכל מדינה אחרת בעולם.
למצרים, לדוגמה, מותר לעשות כל מה שלנו אסור. איש לא אומר מילה. החסמים והביקורת קיימים אך ורק כלפינו - הן מבית והן מחוץ. וכאן טמונה הבעיה האמיתית: לא רק שעלינו להתכונן ובעתיד הקרוב, כמו בעבר, להלחם בכל המקטרגים מחוץ, אלא שמלאכתנו נהיית קשה שבעתיים בשל כל אותם ישראלים יפי נפש ויהודים מושמדים היוצאים נגדנו. הם שעושים את עבודתנו קשה עד בלתי אפשרית, שכן קולם - רעש מחריד אוזניים - נשמע יותר מכל דבר אחר. אולי בגלל שהעולם אומן וכבר התרגל שכך צריכים להיות פני הדברים: יש לשנוא את ישראל. יש להאשים את ישראל והיהודים. והחשוב ביותר, לא משנה אם מה שנאמר הגיוני או מציאותי, אם לא, אחת דינה של מדינת ישראל: אשם מוחלט! גזר דין ללא פשרות, ללא הרהור, ללא סימני שאלה. מלכתחילה כך נגזר, ולכולם תהיה עדנה.
העולם מחולק לשני חלקים: מדינת ישראל, בה כולם שאננים והכל טוב (כמעט הכל, ביחוד אם אתה באלפיון העליון או שואף להיות חלק מאותה שכבה מיוחסת), כולם יודעים הכל ועושים הכל טוב יותר מכולם. ושאר העולם, שם פני השטח רועדים, שכן מתחת לפני האדמה הכל רותח, והלבה מאיימת לפרוץ ולזרום החוצה, כשהיא שורפת את כל שבדרכה עד העלמותו לאין.
פרות קדושות
איך תתמודד מדינת ישראל עם הבאות, איני יודע. ברירה אין לנו וגם לא תהיה, ביחוד אם אנחנו רוצים להמשיך ולהתקיים מעבר למוזאונים ("פה היו פעם יהודים, היום אנחנו חוגגים את התרבות האדירה וכל מה שהם תרמו לעולם; תודה לאל שהם נכחדו כל כך מזמן, קשה לתאר איך ניתן היה לסבול אותם").
בקיץ האחרון, בימיו האחרונים של מבצע "צוק איתן" התחלנו לראות ש"בעל הבית השתגע". פתאום "פרות קדושות" מהעבר כבר לא היו קדושות קל ועיקר. מסגדים, בתי ספר של האו"ם, הכל מותר היה, למעט אותו בית חולים שמתחתיו המטכ"ל של החמאס, כשמובטח לא שלא יאונה לו כל רע.
במלחמה הבאה, אחרי כמה חדירות מוצלחות מעזה לישובי הספר - עוטף עזה, וכמה כיבושים של ישובים ברמת הגולן או בגליל העליון, כמה צעדות של אלפים או יותר על הגבול (פשוטו כמשמעו) וכל זאת תחת מטר בלתי פוסק של אלפי טילים (מתוך מאגרי עשרות אלפי הטילים בעזה וכמה מאות אלפי הטילים בלבנון), וכדובדבן על הקצפת גם שיירת אספקה בלתי פוסקת (לא מארה"ב לישראל או פתיחת מחסני החרום האמריקנים, כי אם מאירן ישירות לסוריה, לבנון או עזה), מה יקרה אז?
לישראל לא תשאר ברירה כי אם להלחם, בכמה חזיתות בעת ובעונה אחת: אחת: עזה, לבנון, סוריה. שתים: הים. עד כאן, אלו הגבולות הפיזיים. שלוש: העורף. העורף שיסבול קשות. ארבע: חזית דעת הקהל הבינלאומית (שתגרום לנהירה מאונס של מאות אלפי יהודים - על טפיהם וזקניהם, כשהם משאירים את רכושם ועוזבים בחופזה מרובה - מכל העולם כולו למקום המפלט היחיד ליהודים בעולם).
אנחנו חלק מהחזית הבינלאומית, ובמקום להתכונן, אנחנו שרויים בעיצומה של המתקפה העצמית החזקה ביותר שידענו מזה שישים ושבע שנים: אופורית הנצחון - אנחנו נלחמים, מביסים ומנצחים את תנועת החרם, הכל במחי יד אחת ובלי לעשות כל דבר ממשי.
לא היה ולא נברא, ואת המחיר היקר נשלם כולנו.