"חוק השבות" לעומת "זכות השיבה"

מקורו של "חוק השבות" חבר הלאומים אישר ב-1921 הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל כדי לפתור את ה"בעיה היהודית" של עם שגורש/ אולץ לברוח ממולדתו ע"י כובש זר שכבש את ארצו וחיסל את מדינתו הריבונית. הוכרה זכותו ההיסטורית על ארץ מולדתו. ארגון האו"ם אישר את זכותו של העם היהודי למדינה בנובמבר 1947. מדינת היהודים קמה כדי לעשות צדק לעם שנושל מארצו וכדי לשמש מקלט בטוח ליהודים הסובלים מאנטישמיות או נירדפים בארצות בהם הם מתגוררים. מדינות העולם הכירו בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי ובקשר ההיסטורי שלו לארץ ישראל ששמה הוסב לפלשתינה ב-135 לסה"נ ע"י הקיסר הרומי אדריאנוס שרצה למחוק כל זכר לקיומה של ישות לאומית ומדינית יהודית בארץ ישראל. השם פלשתינה נלקח מאזור שפלת החוף, פלשת, היכן שהקימו יוונים במאה ה-12 לפנה"ס 5 ערים והפכו את האזור לנחלתם. האימפריאליזם הרומי כבש ב-63 לפנה"ס את המדינה היהודית (ממלכת החשמונאים) ועודד קולוניזציה של הארץ ע"י אלפי מתיישבים מיוון, מוקדון ואזור הים האגיאי. הכובש הזר הקים למענם 30 ערי פוליס וחילק לתושביהם אדמות שהפקיע מידי אכרים יהודים. האיכרים נושלו מאדמותיהם או הפכו לאריסים על אדמותיהם. האימפריאליזם הרומי חיסל את המדינה היהודית ב-6 לסה"נ והפך את שטחה לפרובינציה רומית. היהודים התמרדו נגד הכובש הזר שתי פעמים, ב-66 לסה"נ וב-132 לסה"נ. הצבא הרומי דיכא את המרידות באכזריות. לוחמים רבים נהרגו ורבים נלקחו בשבי ונמכרו לעבדות ברחבי האימפריה. הצבא הרומי טבח באוכלוסייה ומכר רבים לעבדות ברחבי האימפריה. הקיסר אדריאנוס גזר על היהודים גזירות דתיות שנועדו לחסל את הדת היהודית. כתוצאה מהמדיניות הרומית נותרו בארץ במאה ה-2 לסה"נ רק כ-750,000 עד 800,000 יהודים מתוך כ-2,500,000. השלטון הנוצרי- ביזאנטיני שירש את השלטון הרומי ב-324 לסה"נ המשיך בהפיכת הארץ מארץ של נחלות אכרים לארץ של אחוזות המעובדות ע"י אריסים, ניצר את התושבים הנוכרים וגזר גזירות דתיות על היהודים כדי לאלצם להמיר את דתם. היהודים שסירבו להתנצר סבלו מהתנפלות של נוצרים שהרגו בהם והרסו את בתי הכנסת שלהם. תחת השלטון הנוצרי- ביזאנטי הפכה הארץ לארץ נוצרית. כתוצאה מהרדיפות ירד מספר היהודים בארץ לכ-200,000 במאה ה-7 לסה"נ. היהודים הפכו למיעוט תחת שלטון ערבי, צלבני, ממלוכי ועות'מאנים. החלטות חבר הלאומים והאו"ם נועדו לעשות צדק היסטורי לעם שנושל מאדמתו ע"י כובשים זרים ונירדף במשך אלפי שנים בכל הארצות בהן התיישב. מקורה של "זכות השיבה" "זכות השיבה" זוהי החלטה שהתקבלה ע"י " התנועה הלאומית הפלשתינית" שנוסדה בשנות ה-60 של המאה ה- 20. ההחלטה נועדה לדרוש ליישב את הפליטים הערבים שברחו / גורשו בזמן מלחמת העצמאות ב-1948 במדינה היהודית. החלטה זו נועדה לשמש סוס טרויאני כדי להפוך את היהודים למיעוט במדינתם ולהפכה למדינה פלשתינית באמצעות הרוב הפלשתיני שיבחר. המנהיגות של ערביי הארץ ומדינות ערב הם האחראים להיווצרות בעיית הפליטים. החלטת האו"ם מנובמבר 1947 כללה חלוקת הארץ בין היהודים והערבים והקמת מדינה ערבית.לו הערבים היו מקבלים את החלטת האו"ם לא הייתה נוצרת בעיית פליטים.הערבים שחיו בתחומי המדינה היהודית היו נשארים לחיות בה והערבים שחיו בתחומי המדינה הערבית היו ממשיכים לחיות שם. בעיית הפליטים נוצרה משום שערביי הארץ בראשות מנהיגם המופתי והליגה הערבית סרבו להכיר בזכותם של היהודים למדינה והחליטו למנוע את הקמתה. מיד לאחר החלטת האו"ם בנובמבר 1947 החלו הערבים בניסיון לחסל את היישוב היהודי בעזרת "מתנדבים" ( כנופיות) מארצות ערב. הם תקפו יישובים, ניסו לחסל את התחבורה היהודית ע"י זריקת אבנים, בקבוקי מולוטוב ויריות על הנוסעים בתחבורה היהודית. מנובמבר 1947 עד מרץ 1948 נהרגו/ נרצחו כ-200 יהודים. באפריל 1948 עברו היהודים ממגננה להתקפה ואז החלה בריחה המונית של ערבים. חלקם ברחו מחשש לנקמה על מעשי הרצח שביצעו וחלקם עזבו-זמנית בעצת מנהיגם שיעץ להם לעזוב זמנית עד ש"יזרקו את היהודים לים". לצבאות מדינות ערב שפלשו לארץ ב-15 במאי, ביום הכרזת המדינה היהודית, נועד התפקיד "לזרוק את היהודים לים". למגינת ליבם של הערבים היהודים ניצחו במלחמה ומנעו את זריקתם לים. אבל, מכיוון שהאוכלוסייה הערבית לקחה חלק פעיל במאמץ "לזרוק את היהודים לים" צה"ל קבע קריטריונים לגבי היחס לערבים. כפרים שהתנכלו ליהודים בעבר או השתתפו באופן פעיל במלחמה או נתנו לכנופיות בסיס לפעולות נגד היהודים- גורשו. למותר לציין שלו ניצחו הערבים במלחמה הייתה מתרחשת שואה נוספת לשרידי העם היהודי שהתרכזו בארץ לאחר השואה באירופה שחיסלה 6 מיליון יהודים. המלחמה על הקמת המדינה עלתה ליהודים במחיר אנושי כבד, ב-6,000 הרוגים שהיו 1% מכלל היהודים אז. בסה"כ נוצרה בעיית פליטים של בין 500,000 ל-600,000. הפליטים התיישבו ברובם במדינות ערביות אשר סרבו לקלוט אותם, ריכזו אותם במחנות ומנעו מהם אפשרות לתעסוקה ולרכישת נכסי דלא ניידא. מדינות ערב דרשו שהפליטים יוחזרו לישראל. ישראל לא יכלה להסכים להכנסת גורמים עויינים לתחומיה. הערבים הארץ-ישראלים ומדינות ערב סרבו להכיר בזכותם של היהודים למדינה ופתחו בפעולות טרור נגד תושביה. צבאות ערב ניסו מספר פעמים, ב-1956, ב-1967 וב-1973 לחסל את מדינת היהודים ונכשלו. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נוסדה "התנועה הלאומית הפלשתינית" והכריזה על ערביי פלשתין כעם. הם המשיכו בטרור. המלחמות ופעולות הטרור גבו עד היום 23,320 יהודים הרוגים בישראל. ה"תנועה הלאומית הפלשתינית" קבעה בצ'רטר שלה את חיסול מדינת היהודים והקמת מדינה משותפת של מוסלמים, נוצרים ויהודים. לאור ניסיון העבר של יהודים במדינות ערב ויהודים תחת שלטון המנדט הבריטי בשכנות לערבים ולאור ניסיונם של הנוצרים במדינות ערביות ומוסלמיות, ברור שמדובר היה בהונאה. המטרה הייתה להקים מדינה ערבית- פלשתינית על חורבות מדינת היהודים ולהפוך את היהודים למיעוט. הפלשתינים טוענים שהארץ הזאת הייתה ארצם והיהודים הם קולוניסטים אירופאים שגזלו את אדמתם בחסות האימפריאליזם הבריטי. אבל, העובדות ההיסטוריות מפריכות טיעון זה. רוב הערבים בתחומי הקו הירוק, כלומר בשטחי מדינת ישראל, להבדיל ממה שנקרא כיום הגדה המערבית או יהודה ושומרון, הם צאצאי מהגרי עבודה שהגיעו לכאן בשל האפשרויות הכלכליות שנוצרו ע"י התנועה הציונית וממשלת המנדט הבריטית. עובדה זו זכתה לאישור ממחקרו של הכלכלן האמריקני פרופ' גוטהיל (ראה, מאמר על מחקרו באתר מחלקה ראשונה ) וממקורות פלשתינים ובריטים. השר לשעבר אל-פתחי מהחמאס התראיין במרץ 2008 לטלוויזיה המצרית ואישר שרוב הפליטים בעזה הם ממצרים ומדינות ערב אחרות. אתר הבית של אום אל-פאחם הביא רשימת החמולות בעיר ומוצאן. מתברר שהם הגיעו לפני בין 150 ל-300 שנה מארצות ערב ואף מארצות מוסלמיות. במפקד המנדטורי הבריטי מ-1931/2 נשאלו המתפקדים מהי שפת האם שלהם והתברר שלערבים בארץ היו 32 שפות אם. סקר כפרים שערכה ממשלת המנדט הבריטי קבע שהיישובים הערביים בשפלת החוף גדלו במאות אחוזים כתוצאה מהתיישבות מהגרים ממצרים וממדינות ערב אחרות. מחקר של מעין אשכנזי - הס על האזור בין יפו לנתניה קבע שמספר הכפריים הערבים באזור גדל מ-10,000 ל-30,000 כתוצאה מהתיישבות מהגרים ממדינות ערב ובדואים (על כל אלה, ראו מאמרים באתר מחלקה ראשונה). שבט הזועביה אליו שייכת חנין זועבי המתגאה בהיות הפלשתינים "עם ילידי " הגיע לפני 500 שנים מעירק לאירביד בעבה"י והיגר בשלהי המאה ה-19 לגליל התחתון וצפון עמק יזרעאל בהזמנת השלטון הטורקי. לסיכום, אין כל השוואה בין גירוש / בריחת היהודים לבין גירוש / בריחת הערבים הפלשתינים. ניתן ליישב את הפליטים על-פי רצונם במדינות ערב, במדינות בעולם או במדינת פלשתין שתוכל לקום בגדה המערבית ובעזה כאשר יחליטו הפלשתינים לחדול ממאמציהם לחסל את מדינת היהודים ויסכימו למדינה פלשתינית לצד ישראל - לא על חורבותיה.