הנריק מ. ברודר הוא דמות בולטת בגרמניה - סופר, עיתונאי, ידוען טלוויזיוני, פולמוסן. יהודי, שנולד אחרי המלחמה בפולין ובעודו ילד היגרו הוריו לגרמניה. הוא היה דמות בולטת בשמאל הגרמני עד שנקעה נפשו מן האנטישמיות שעלתה שם כפורחת מתחת למסכה התמימה של התנגדות למעשיהם הרעים של הישראלים נגד הפלשתינים. ברודר שהה זמן מה בישראל ואח"כ חזר לגרמניה.
ביולי 2014, תקופת "צוק איתן", פרסם ברודר מאמר תחת הכותרת "אדון הזבובים" שליקט בו התבטאויות נתעבות על ישראל והיהודים ברשתות החברתיות. כמובן, לא הכל מרשים לעצמם להשתלח שם ללא רסן, ובכל זאת לפעמים המרתפים האלה חושפים קווי אופי ומשקפים תמונה אמיתית יותר מאשר האדיבות המלאכותית שהאירופים יודעים להציג כלפי חוץ.
אצלי עוררו הדברים זיכרונות של תלמיד יהודי יחיד בבתי ספר גרמנים שהיו בתי חינוך נאציים. שנאה נבזית ליהודים כמו שחוויתי שם אינה דומה למה שכאן בארץ ממותג כ-"אנטישמיות", כגון ציור צלבי קרס, קריאות בנוסח "יהודי מלוכלך", וכאלה. איך נראה הדבר האמיתי? ספק אם הייתי מוצא את המלים לתאר זאת ללא עזרת הלקט של ברודר. נטעים את המאזינים על קצה הלשון מן הרעל הזה, ואחר כך נוכל לדבר.
טיפת רעל ראשונה: "השואה הייתה מאוד רעה ודבר כזה אסור שיצא מתוכנו הגרמנים לעולם. אבל נניח לרגע, רק נהרהר בשקט בצורה היפותטית... כמה יותר שליו היה המזרח התיכון אלו השואה הייתה מצליחה?..."
ועוד טיפה: "התנהגות ישראל מזכירה את גטו וורשה. ישראל נוקטת נגד הכבושים באותן השיטות כמו הס.ס...."
דוגמית שלישית: "...זה מביא אותי לידי בחילה! הם חושבים שיש להם עכשיו כרטיס חינם להתנהגות מושחתת בעולם...לא למדו כלום מן העבר..."
עוד: "אין לדבר על אנושיות כשיש לך עסק עם העם המכוער הזה. הם דורכים על גוויות, בפלשתינה כמו בבורסה של ניו-יורק".
ועוד: "מי אומר ששלושה הצעירים באמת נחטפו ונרצחו ע"י פלשתינים? אני יכול לתאר לעצמי שידו של המוסד הייתה במשחק. כך אפשר יופי להצדיק את המלחמות נגד העם הפלשתיני..."
"עכשיו יש לישראלים עילה לנסות את הנשק החדש שלהם על ילדים קטנים... תוך 20 דקות מתו 590 ילדים.. בידי חיילים ישראלים, והחזירים האלה מייללים להם על שלושה ילדים שנהרגו. אני שונא את הישראלים, הם האנשים השנואים ביותר בעולם..."
וגם זה: "אני שואל את עצמי, למה שוב ושוב גרשו אותם, בזמנים שונים ממקומות שונים? הרי בני האדם לא נדברו ביניהם בזדון דרך מאות בשנים. כן,כן, שאלות על גבי שאלות."
ועוד התועבה הזאת: "כשמישהו כותב את האמת על ישראל מיד אומרים שוב 'אנטישמי'. ה"קורבנות" (במרכאות) של מלחמת העולם השנייה הם הרוצחים של היום"...
וכן הלאה, עוד ועוד. מי צריך את גבלס? יורשיו אינם נופלים ממנו. זה הארס וזו השנאה, שבלעדיהם השואה לא הייתה אפשרית. אלה מאתנו שירדו לברלין, ספק אם ה-מילקי היה ערב להם, לו ידעו שזה מה שחושבים עליהם לא מעט מן ה"גרמנים החדשים".
ומכאן לענייננו. משהו חסר בחינוך שלנו כאן, שבגללו איננו נותנים תשובה לתופעה האוניברסאלית של צימאון מטורף לדם יהודי, שאנו קוראים לה בשם המופשט והסטרילי 'אנטישמיות'. נכון, הנפש מתקוממת מלהתעסק בחלאה הפתולוגית הזאת, אולם יש הכרח קיומי להפריך את האשליה כאלו ה"נורמאליות" של מדינה-ככל-המדינות שמה קץ לשנאת היהודים - הישראלים, לכל הפחות. משהו לקוי בחינוך שלנו, אם צעירינו אינם יודעים שבברלין מחכה להם נוסף על המילקי הזול עוד משהו...
שאלה להמחשה: יש ריכוז גדול של צרפתים, דוברי צרפתית עד היום, בקוויבק, קנדה. ויש בדרום אמריקה ספרדים שהגיעו מספרד לעולם החדש, וכך יש אירים, איטלקים, מקסיקנים, קוריאנים ועוד ועוד בארה"ב. האם זיקתם של כל אלה ל"מולדת הישנה" דומה לזיקת יהודי הגולה לארץ ישראל? כן ולא. לא - כל עוד יש ליהודי זיקה דתית כלשהי, מפני שארץ ישראל היא חלק בלתי נפרד מן הדת היהודית. ולא - בגלל שנאת היהודים, שאין דומה לה בשנאה לעם אחר כלשהוא שבניו הגרו לארצות נכר. יהודים צריכים לחדול להיות יהודים, ע"י נישואי תערובת למשל, כדי להיחלץ ממעגל האנטישמיות ומן הגורל היהודי. הרצל חזה, והשואה הוכיחה, שחילון פלוס הזדהות לאומית - ואפילו לאומנית - עד כלות עם "המולדת" הזרה, אינם מועילים כלום. עכשיו באו 67 שנות מדינה והוכיחו, שגם היציאה מקרב הגויים לארץ אסייתית שהייתה רחוקה ונידחת - לא עזרה. העצמאות אומנם הקנתה לנו את הכוח הפיסי למנוע עוד שואה, אך על השנאה העיוורת וחסרת המעצורים ליהודים לא השפיעה. הלקט של ברודר ממחיש זאת.
למדינת ישראל יש עוד זיקה לבני עמה בתפוצות שאין לארץ אחרת, וזה חזון "קיבוץ הגלויות" שהוא ב-די. אנ. איי. שלה. ביחד עם ההתגוננות נגד האנטישמיות, אלה שתי מטלות שאין דוגמתן לשום עם ומדינה בעולם. לאזרחיה, ובעיקר לנוער שלה, חייבת המדינה לספק חיסון מיוחד נגד העדר מנגנוני אזהרה לאיתור סכנת שנאת היהודים, בגלל הסביבה הסטרילית והמוגנת בה הם חיים בארץ. ליהודי הגולה קראה התנועה הציונית לעלות כדי להציל את עצמם - רוחנית, וגם פיסית. המדינה שהקימה התנועה הזאת, הייתה כל כך עסוקה עם עצמה, שהזניחה את הקמפיין לחיסול הגולה, העילה המרכזית לתקומתה וגם לקיומה.
להבות האנטישמיות שבות ומיתמרות מפרוורי פריז ועד לקמפוסים בארה"ב. הן שבות ומזכירות לנו - מה עיקר ומה טפל.