אישה שסבלה מבעיות נפשיות קשות בוטחה בביטוח חיים. נוסף על רכיב זה, כלל הביטוח הרחבה למקרה של מוות עקב תאונה. האישה מצאה את מותה על פסי רכבת, ובעלה, שהוגדר בפוליסה כמוטב הביטוח, פנה למבטחת בדרישה לקבלת תגמולים.
חברת הביטוח שילמה לאלמן תגמולים בהתאם לפוליסת ביטוח החיים, אך סירבה להוסיף על כך תשלום לפי ההרחבה לפוליסה, בטענה שמקרה המוות אינו עונה להגדרה של תאונה. לגישת חברת הביטוח, האישה התאבדה ובנסיבות שכאלה לא ניתן לדבר על "תאונה". האלמן עתר לבית המשפט ובין השאר טען, שאשתו לא התאבדה ושמותה נגרם עקב דריסת הרכבת. שופטת בית משפט השלום בחיפה,
כאמלה ג'דעון, דחתה את הטענה וקבעה, בהסתמך על שורה ארוכה של ראיות, שמדובר בהתאבדות.
לצד זאת נותרה השאלה, האם על-אף שמדובר בהתאבדות חלה ההרחבה לפוליסה, שכאמור נועדה למקרים של מוות מתאונה ושלפיה האלמן זכאי לקבל תגמולים נוספים. בנקודה זו הניתוח המשפטי איבד מבהירותו והסתבך. מצד אחד בית המשפט קבע, בהסתמך על תקדימי העליון, שמעשה התאבדות אינו תאונה. "תאונה מעצם טיבה", ציטטה השופטת ג'דעון מפסק דין משנת 1994, "הינה בלתי צפויה, בלתי מכוונת ופתאומית. מעשה ההתאבדות כשלעצמו הוא, לכאורה, מעשה מכוון ורצוני, ועל כן הוא מהווה ניגוד לתאונה שהיא פתאומית ובלתי רצונית".
מנגד בית המשפט זיהה בפוליסה, שכאמור כללה הרחבה למוות עקב תאונה, סממנים של ביטוח חיים, וראה לקבוע שבמהותה היא פוליסת ביטוח חיים לכל דבר. לסיווג כזה נודעת משמעות דרמטית, משום שלפי חוק חוזה הביטוח, בכל הנוגע לביטוחי חיים - אם המוות נגרם עקב התאבדות המבוטח שאירעה לפחות שנה לאחר עשיית הפוליסה, קמה לחברה החובה לשלם.
במקרה זה השופטת ג'דעון מצאה, כאמור, שההרחבה לעניין מוות עקב תאונה משתייכת לקטגוריית ביטוחי חיים, ולא ביטוחים מפני תאונות, ולכן התעלמה מהתנאי שבהרחבה שלפיו מקרה המוות צריך להיגרם מאירוע תאונתי. דומה, כי לחברת הביטוח הייתה אחריות רבה לתוצאה בגלל האופן השגוי, שלא לומר המרושל, שבו ערכה את הפוליסות, בלא שדאגה לעשות הפרדה בין מרכיבי ביטוח החיים והתאונות. תביעת האלמן אפוא התקבלה (12.4.15) וחברת הביטוח חויבה לשלם לו 400,000 שקל.
תוצאת פסק הדין אינה מובנת מאליה ובנקל יכולה הייתה להיות שונה. בית המשפט, ברצותו לזכות את התובע בתגמולים לפי הפוליסה, ערך בדיקה מהותית לגבי אופי הביטוח, והגיע לתוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם לשון חוזה הביטוח. שוב אנו למדים, כי גם במקרים גבוליים כדאי שלא לוותר לחברות הביטוח ולנהל עימן הליכים בערכאות.