צאו וראו שני 'אחים' שיצאו לדרך, יאיר ונפתלי: איפה נפתלי היום עם 8 מנדטים ואיפה יאיר עם 11 המנדטים שלו - כלוויתן שיצא לים הגדול ונפלט אל החוף. האם הפיק לקחים? ספק גדול. היהודים המציאו את "חשבון הנפש", ובכ"ז הוא זר לתרבותם הפוליטית.
"ברית האחים" שכפתה על נתניהו את ממשלתו הקודמת הייתה ניסיון נועז לחולל מהפכה במערך השלטוני המקובל - שלטון החילונים-לאומיים והדתיים-לאומיים הודות לשותפותם עם החרדים. ביחד תמיד מובטח להם רוב. בבסיס השותפות הונחה עסקה שהבטיחה לכל צד את ציפור נפשו. לזה פטור מנטל הגיוס, חינוך ימי-ביניימי, פיקוח על הגיור ואחיזה בשיפוט הרבני, ולזה - שליטה בענייני חוץ וביטחון, עם ידיים חופשיות להבטיח אחיזה והתנחלות יהודית בירושלים וביהודה ושומרון.
ברית-האחים נשאה בכנפיה בשורה: את הנוסחה לפיצוח הקומבינציה ליכוד-בית יהודי-חרדים, כזו שתעניק לחברה ולמדינה יותר פרודוקטיביות, יותר שוויון בנטל ויותר צדק (בעיקר בענייני אישות), מבלי לפגוע בדת ישראל. הנוסחה הייתה פשוטה: איתור התחומים טעוני הרפורמות שניתן להשיג לגביהם הסכמה בין חילונים לדתיים-לאומיים והנחה הצידה של כל מה שה'אח' השני אינו יכול לחיות איתו. כאשר ערכו מיפוי של התחומים האלה, גילו שהמשותף גדול ורחב מן הצפוי: גיוס, גיור, מודרניזציה בשיפוט הרבני, לימודי ליבה, עידוד עבודה יצרנית ובסך-הכל - הגעה למאה ה-21. מסביב למוסכם הזה היה אפשר לגבש רוב ללא השתתפות החרדים, וללפיד וחבריו זה כשלעצמו היה הישג גדול. ברם, פריצת הדרך תבעה מחיר: "יש עתיד" נאלצה להשעות, לפחות, את חלומו של השמאל למדינה פלשתינית, לחלוקת ירושלים, להחרבת התנחלויות ולגירוש
מתנחלים. כאן מלכתחילה לא היה סיכוי למצוא קרקע משותפת עם
הבית היהודי.
לכאורה, התובנה הזאת לא הייתה קשה ללפיד, שכבר ב-13.10.06 ("7 ימים"), לרגל מלאת שנה לגירוש, כתב עליו -"זה מעולם לא היה קשור לפלשתינים, לדמוגרפיה, לשאיפה להסדר שלום...", כי אם ללמד את המתנחלים "שעור בצניעות ואולי גם בדמוקרטיה...הישראלים לא אוהבים להיות חמורים (של משיח)...". הדברים האלה קוממו רבים, שנדהמו מן ההודאה שהחרבת היישובים נבעה מהתחשבנות פנימית ולא מכביכול כורח מדיני-צבאי-אסטרטגי. אולם תובנה זאת הייתה יכולה להקל על לפיד את כריתת "ברית האחים" לטובת החברה הישראלית, מותנית בהפסקת אש בין היהודים בכל הנוגע לערבים.
וכאן לפיד, לו עשה חשבון נפש, היה מורט את שערות ראשו: אם הבין עוד ב-2006 שהנימוקים המדיניים כביכול לגירוש היו אך תירוץ לרצון "ללמד לקח", אם ידע להכריז במערכת הבחירות הראשונה שלו שירושלים לא תחולק ואת המערכה פתח באריאל דווקא, מה ראה - או מה ראו חברי סיעתו הפרו-פלשתינים הפנאטים שדחפו אותו לכך - לבעוט בדלי שכבר הלך והתמלא? מה השיגו? נזרקו מן הממשלה, ורפורמות שלהם שהיו בדרך להגשמה, נזרקות לפח.
המשגה של לפיד וחבריו מובנה באופי הלאומי שלנו, ולכן הלקח חשוב לכולנו: ב"מלחמות היהודים" היצר גובר על השכל ומעביר את כולנו על דעתנו השקולה.
לשם מה גרם לפיד לנפילת הממשלה: המזרח התיכון הפך לבית משוגעים - ושלום באופק? מסביב מדינות וותיקות נופלות, ודווקא מדינה פלשתינית מלאכותית היא שתקום ? אלפים מפליטי גוש-קטיף עוד לא שוקמו, ומה יעשו עם מאות האלפים שיגורשו כדי לפנות מקום בשבילה?
סל מלא ביצים היה ללפיד ואת כולן שבר למען ביצה אחת - שלא נולדה וגם לא תיוולד. אח אחד נטש, ואח אחר - אפילו על ספסלי האופוזיציה - אין לו.