מה יאמר "העולם"?
אין אחד מאיתנו שלא נתקל בשאלה מפורסמת זו מתייצבת במלוא הדרה, זקופה ובוטחת בעצמה לאור זכייתה המוחצת בתחרות "מלכת הטענות" של מחנה החלום אצלנו. לבושה המהודר וטון דיבורה הסמכותי של המלכה הפיל בפח מנהיגים רבים בישראל שבשל החשש ממנה או להבדיל, הרצון למצוא חן בעיניה, שינו וגם ביטלו החלטות הרות גורל.
מהו אותו "עולם" ממנו אנו חוששים ואת אהדתו אנו מתאמצים לרכוש ? למרות שכולם מדברים עליו כעל ישות ודאית ובעלת עצמה שאין להתעלם ממנה אין איש יודע בדיוק מהו טיבה של אותה ישות. אף שמדינות העולם הקימו לאחר מלחמת העולם השנייה את "ארגון האומות המאוחדות" ברור גם למעריציה המושבעים של מלכת הטענות כי האו"ם אינו "העולם". הטענה תמיד תעלה בנוסח "ומה יאמר העולם" ולא מה יאמר האו"ם. ולא בכדי.
ריבוי ההחלטות כנגד ישראל ומיעוטן כנגד עוולות של ממש בעולמנו הקודר, די בו לכשעצמו לקבוע כי ארגון האומות המאוחדות איננו "העולם". ניתן להניח בוודאות כי אם תובא שם הצעה לקבל החלטה האוסרת על ישראל לגדל עגבניות, מדינות רבות היו מצביעות בעדה כפי שהיו מצביעות בעד כל החלטה נגד ישראל אבסורדית ככל שתהייה. אם נסיר מרשימת האומות הבלתי מאוחדות לחלוטין את כל אלה שעויינות את ישראל באופן קבוע ושיטתי האם נקבל את "העולם" עליו מדבר מחנה החלום ? אם נותיר רק את המדינות התומכות בנו ונחשבות ל"ידידות" שלנו האם אז נקבל את "העולם" ?
הבה ונבחן כדוגמה בלבד שני נושאים רבי משקל בהיסטוריה של ישראל בהם מלכת הטענות הייתה מרכיב מהותי. בדוגמה הראשונה כאשר היה עלינו לחשוש מ"העולם" ואילו בשנייה כאשר גיוס "העולם" לצידנו היה חלק מהגמול למעשינו.
כאשר החליטה ממשלת בגין לבוז לחוק הבינלאומי (בפרוש!) ולתקוף באלימות (ללא כל התגרות) מדינה ריבונית כעירק אך טבעי היה כי מלכת הטיעונים תתייצב במיטב מחלצותיה בפני ממשלת ישראל וכצפוי תזכיר לה כי "העולם" לא יאהב תוקפנות זו "שאינה תורמת ליציבות..." ושאר בלה בלה בלה ידוע ומוכר. בגין שלא ממש התרשם מהדרה הרב של המלכה, גירש אותה בבושת פנים, ביקש וגם קיבל משריו את הסכמתם לתקוף. הוא הפר במודע את החוק הבינלאומי, תקף ומנע נשק אטומי בידי מטורף איסלמי. בשביל בגין בעניינים הנוגעים לקיומו של העם היהודי, מלכת הטענות הייתה מלכה מזויפת, צבועה ומתחסדת ולכן "העולם" בעניין שכזה, יכול לצרוח ככל שיחפוץ. והוא אכן צרח וגינה את התוקפנות והפרת החוק הבינלאומי ע"י ממשלת ישראל. "העולם" שנזעק אז לגינוי החריף של ישראל היה עולם ומלואו משום שכלל גם את ידידות ישראל והגדולה שבהן ארצות הברית. היה זה גינוי כה פופולרי שאפילו גדול ידידי ישראל בעולם,
שמעון פרס, הצטרף ל"עולם" המגנה את מדינתו שלו...
כאשר החליט שרון לבצע "הינתקות" (שם קומוניסטי למונח העברי "עקירה" ) אחד הנימוקים כבדי המשקל של מחנה החלום היה כי "העולם" יריע לנו על כך ואם נותקף משטחים אלה נוכל להגיב בעצמה שתקבל גיבוי עולמי. כידוע "העולם" אכן הלל ושיבח את עקירת שרון ואנשי מחנה החלום כצפוי חגגו את "השלום שבפתח" תחת חסות מלכת הטענות שלהם.
חלוף הזמן, בשתי דוגמאות אלה, הבהיר לכל בר דעת שרק רצה לראות זאת, כי אותה ישות הקרויה "עולם" היא דינמית ומשנה כמו זיקית את צבעיה ע"פ צרכיה באותה עת. "העולם" שגינה את תוקפנות ממשלת בגין שינה גווניו, הריע והודה לישראל על אותה תוקפנות שהצילה גם אותו. מחיאות הכפיים שנתן "העולם" לשרון על הבריחה והרס היישובים ברצועת עזה הפכו לגינויים והאשמתנו בפשעים משנאלצנו להתגונן בפני הטרור החמאסי שהפך את השטח העקור למדינת טרור.
איש אינו יודע מהי באמת "דעת הקהל העולמית" ומה כוחה האמיתי אך מתגובת מדינות בעולם ברור כשמש כי תגובת "העולם" למעשה מסוים או התעלמותו ממעשים אחרים הם פונקציה של אינטרסים זמניים ונקודתיים. מסתבר ש"העולם" הוא דבר המשתנה ללא הרף ואם "אי-אפשר לרדת אל אותו נהר פעמיים" ברור כי גם לא ניתן לדבר על "העולם" פעמיים בהיותו משתנה כאותו נהר. נובע מכך כי על אותו דבר עצמו בזמנים שונים יכול להגיב "העולם" בצורות שונות ואף סותרות.
מ"עולם" משתנה שכזה אל לישראל לחשוש.
אין צורך להיות גאון כדי להבין כי החלטות תמוהות בלשון המעטה של "העולם" מקורן באנטישמיות קלאסית ממנה "העולם" מתקשה להשתחרר. לפיכך מנהיג אמיתי אף שאינו צריך להתעלם מטענת מה יאמר "העולם" מן הראוי שלא ייתן לה משקל יתר בהפחדות של מחנה החלום. בשאלות הרות גורל הנוגעות לקיומנו מנהיג אמיתי אינו צריך לרכוש את אהדת "העולם". עולם שמתעסק ב"פשעי ישראל" בעזה אחרי שיצאה מעזה ובאותה עת מתעלם מאלפים הנרצחים בסוריה עירק תימן ועוד אינו ראוי לכך כי נחשוש ממנו. עולם זה מעולם לא הריע לנו תרועות אמת ולעולם גם לא יריע.
מנהיג אמיתי חדור אמונה בצדקת הדרך, בעניינים הנוגעים לעצם קיומנו יודע כי אנו ואנו בלבד נוכל להבטיח את קיומנו. בשאלות קיומיות טענת "מה יאמר העולם" אינה טענה כלל ואסור שתוצג כטענה.
בזמן זה ממש שוקד "העולם" על פרטי הסכם עם המשטר הניאונאצי האירני. "העולם" מסרב לדרוש מאירן (לפחות) להפסיק ולאיים על ישראל במחיקתה מהמפה. בשביל "העולם" אלו רק מילים שמותר לאירן לומר אך בשבילנו, שבעים שנה אחרי השואה, זוהי סכנה קיומית אמיתית. מול "עולם" מרושע שכזה וכמוצא אחרון אך הכרחי, אין לי ספק כי ההחלטה לתקוף ולהציל את עם ישראל, פשוטו כמשמעו, התקבלה כבר וכל שנותר הוא בחירת העיתוי המתאים.
על אפו וחמתו של כל "העולם".