א. לא בדקו פואד -
בנימין בן-אליעזר -
יעמוד, כנראה, לדין - עוד קצין בכיר בדימוס, שהתעשר במהירות וכנראה בדרכים נלוזות. כרגיל במקומותינו, הוא ישלוף את עברו הצבאי (מי יבדוק את טענותיו? - ראו מקרה
יצחק מרדכי), את גילו ואת מצבו הרפואי הרעוע.
פואד מאפיין קבוצה גדולה של קצינים בכירים בדימוס, שהיוונה היטב את קשריה הצבאיים ואת דרגותיה - מבלי שאף אחד בדק את התעשרותה.
ב. נכשלו שלוש נשים - מתוך קבוצה של תשע-עשרה - שהצליחו להתקבל לבית-הספר לרינג'רס של הצבא האמריקני, ייאלצו להתחיל את המסלול מחדש לאחר שנכשלו בתום השלב הראשון לקורס המפרך.
אחת-עשרה נשים, שעברו את מבחני המיון, נכשלו כבר בתחילת הקורס, ורק שמונה נותרו בו. כולן נכשלו, וקיבלו היתר לחזור לקורס הבא. כאמור, חמש מהן שבו לקורס, ונכשלו סופית. לשלוש התירו להתחיל את המסלול המפרך שוב מהתחלתו.
המסקנה ברורה, אך, כנראה, מסיבות פוליטיות חייב צבא ארצות-הברית להמשיך בסיפור ההזוי של שילוב נשים בתפקידי לחימה.
ג. נולד שם משולחנה של ד"ר א: הנשיא אובמה זוכה להערכה כה נמוכה בדעת-הקהל עד שבקניה מאשימים, שנולד בארצות-הברית.
ד. יד קשה חמש שנות מאסר וחצי וקנס של מיליון שקל הוטלו על
צבי בר, שהיה ראש עיריית רמת-גן, והורשע בקבלת שוחד - למרות גילו ולמרות ניסיונו העלוב לשלוף את עברו הצבאי כדי להתנקות.
בהשוואה לעונש המגוחך, שספג
אהוד אולמרט בפרשת טלנסקי - העונש חמור. בהשוואה לענישה בעשורים קודמים (מיכאל צור, אשר ידלין ושות', זו מידת הרחמים בהשתוללותה.
כל מי שבא במגע עם השלטון המקומי יודע עד כמה טובע זה בשחיתות, שאין לה מעצורים, ורק ענישה חמורה תוכל לתקן את המצב.
ה. עיוורון סביבתי "מצער לקרוא כי ח"כ
שלי יחימוביץ', המנהיגה הכמעט יחידה היום במחנה השמאל שיכולה להיחשב כמנהיגה לאומית, לוקחת חלק בעיוורון השורה בסביבתה" - כותב רפי אשכנזי, ידידי.
"החרמות בעולם ובפיפ"א בפרט, אינם קשורים כלל למעשיה של ישראל. החרמות הן נגד קיומה של מדינת היהודים כאן במזרח התיכון.
החרמות הן הכשרת לבבות כמו ב-1939, שלאחריהן התרחשה השמדת היהודים.
לקשור את החרמות לבנייה פה או שם זה "שקר פנטסטי", שבו אתם [מחנה השמאל] לוקחים חלק ועוד תבכו על כך!
פיפ"א מחרימה (בהצעה שנדחתה זמנית) את הכדורגל בישראל בחיפה, בהרצליה, בפתח-תקווה, בעפולה, בתל אביב ובמשמר העמק. אין להצעת החרם שלה כל קשר למעשי הממשלה ביהודה ובשומרון.
באכזבה קשה קראתי את האשגר של שלי יחימוביץ.
אני מקווה ששלי, כבת לניצולי שואה, תתעורר מהר מעולם הדמיון, שבו אתם חיים. רק התנערותכם ללא תנאי מגל החרמות תכניס אתכם אולי חזרה לחיים הפוליטיים הלאומיים בארץ".