"סרסורי השלום" של טומי לפיד

רקע: נובמבר 1994. ימי אוסלו העליזים. כל קריאות האזהרה מהתרמית הערבית נדחות בבוז. השמאל חוגג את השלום הקרב וסיסמאות נבובות מושלכות לחלל האוויר לספק את הביקוש הרב. אחת מהן מפורסמת למדי, נהגתה על-ידי יצחק רבין ומיד אומצה על-ידי מחנה החלום: "שלום עושים עם אויבים". צונאמי תרמית השלום באותם ימים היה סוחף ובלתי ניתן לעצירה. אנו ניצחנו את הערבים במלחמות והם בשינוי אסטרטגיה ניצחו אותנו בתרמית של שלום. בחוסר אונים מוחלט מול אשליית "השלום שבפתח" מצאתי לנכון להביע מחאה אישית קטנה, אף שלא היה לה סיכוי קלוש לעצור את התרמית. באותם ימים בהם האינטרנט היה בחיתוליו פרסמתי בעמוד החדשות של מעריב שלוש מודעות בשלושה ימים שונים. במודעות אלה אימצתי את אימרתו של רבין שסטיקרים שלה קישטו מכוניות רבות,"שלום עושים עם אויבים" וקראתי לו לדבר שלום עם החמאס, הג'יהד האיסלאמי וחיזבאללה. כוונתי הייתה להביא סיסמה מטופשת זו לכדי אבסורד ולהציג מספר אויבים שאפילו רבין עצמו טען שיש להלחם בהם ולא לעשות שלום איתם. מודעות אלה הרגיזו מאוד את אחד מבכירי העיתונות בארץ באותם ימים טומי לפיד. הן כל כך הכעיסו אותו עד שהתפנה לכתוב על כך מאמר מערכת בעיתון מעריב. מאמר מערכת אמור לבטא את השקפת העיתון כולו ולא רק של כותבו, והנה נמצא עיתון מעריב כולו משתלח במחנה החלום כולו משום שלטומי לפיד כלל לא היה ספק שהוא העומד מאחורי מודעות אלה. בהזדמנות זו קיבלתי שיעור מאלף בעיתונות. טומי שיכל בקלי קלות לברר בעיתון מיהו המפרסם (עשיתי זאת בשמי ובכספי הפרטי ומעריב הנפיק לי חשבונית) כלל לא טרח, כפי שמתבקש מכל עיתונאי מתחיל, לברר עובדה פשוטה זו וכתב מאמר מערכת כנגד מחנה החלום כולו. למאמר הוא קרא "סרסורי השלום". מבלי להתכוון לכך הפלתי בפח את "בכיר העיתונאים" בארץ שללא בסיס עובדתי קל לברור השתלח במחנה החלום כולו. עשרים שנה חלפו מאז ואני מוצא את מאמרו של טומי לפיד רלוונטי לימים טרופים אלה בהם אפילו נשיאנו וגם המטופש עם המשקפת מצהירים כי הם מוכנים לנהל מו"מ עם החמאס, ארגון רצחני ואנטישמי שנשבע למות ולא לדבר איתנו. אם אז בימי ה"שלום" שנחגג אצלנו הם הכעיסו את טומי אזי היום, משהתגלתה התרמית ומשידוע המחיר ששילמנו ונשלם על תרמית זו, הם תמרור אזהרה לנשיאנו הדגול ומאמצי השקפתו במחנה החלום כולו כי יש " לדבר שלום" עם צוררי ישראל.