איפה אנחנו ואיפה ההיגיון?

השאלה הראשונה הצפה בתוך התמיהה הכללית היא, מהי מטרתו של המחנה השמאלני שטוען שהוא ציוני – להגיע לשלום עם הערבים או להקים פה מדינה ערבית נוספת בצד המערבי של הירדן, בתחומי ארץ ישראל שהובטחה (גם במאות ה-19 וה-20) ליהודים? הערבים טוענים כי 'עוול' (שואה מוכחשת תדיר) ש'כאילו' נגרם ליהודים באירופה אינו סיבה לחולל עוד עוול ממשי נורא (נכבה) ולהקים פה מדינה ליהודים על חשבון העם הפלשתיני שאותו הפכו היהודים לפליטים מושפלים עד עפר. כלומר – 'כאילו עוול' אינו מצדיק עוול. יהודים רבים 'קונים' את הטיעון השקרי, אבל ההגיוני הזה, ועוזרים לשווק אותו בחוצות העולם ולקדם אותו באמצעות עמותות צדק ואמת ממומנות על-ידי גורמים מדינתיים באירופה הנעזרים בכספי נפט ערבי. אחרי הצהרים הם הולכים לבית הכנסת כדי להכות על החזה ולצעוק, אשמנו, בגדנו... ולבקש רחמים וצדק כדי להחזיר את הגלגל אחורנית בשלום.

פונטיוס פילאטוס רוחץ בניקיון את עזה

למה האירופים תומכים ומנפנפים ב'אתגר המוסרי הזה' בפני העולם ובפני היהודים? על מצחם של האירופים עדין מופיע כתם פיח זעיר תולדה של השריפה הגדולה ההיא. אירופי ליברלי, תרבותי ונורמטיבי לא אוהב את הרעיון המטופש שמישהו עלול להאשים אותו מאחורי גבו, במבט אילם, כי שיתף פעולה עם היטלר ואפילו תמך מורלית במעשיו. התובנה כי השנאה העצומה והמטורפת של היטלר ליהודים וליהדות היא שנאה של תבנית חברתית הדוקה שנלחצה על-ידי תבנית אינטלקטואלית המיוצגת על-ידי היהודים (היטלר התנפל על איינשטיין) מכפישה את כל אירופה בבסיס הווייתה. לכן 'עוול' שנגרם על-ידי היהודים ונזעק בקולי קולות על-ידי פליטים ערבים עשוקים – מקל על קבלת הדין במקרה ההוא. האירופים יעשו הכל כדי להנציח את ה'עוול' שנעשה לערבים הילידים האומללים והמסכנים על-ידי הארמדה היהודית הרצחנית, הקולוניאלית-קפיטליסטית, ששטפה את חופי פלשתין ב-47 ושדדה ללא טיפת רחמים כברת ארץ ערבית. הקורבן כביכול הפך למקרבן רצחני. מבחינות רבות התלמיד היהודי עלה על כל מוריו הנאציים והמריא לשחקים שאנחנו (אירופה) מעולם ולעולם לא נגיע לשם. כדי להמחיש את תרבות ההנצחה של ה'עוול' לעומת העוול הקימה תרבות האיחוד האירופי, למשל, את אונרר"ע – ארגון פליטים ערביים לעולם ועד אך ורק במטרה שנצח ישראל לא ישקר. אלה פליטים יותר מ-60 שנה ובעוד מאה ארבעים שנה הם יחגגו את שנת המאתיים. תתכוננו. כמו-כן מרבים עיתוני אירופה לצלם ולהפיץ אלפי תמונות הרס בעזה, גופות מרוסקות של ילדים ונשים מוסלמים (מאחוריהם התחבאו מרצחי החמאס) כדי להסתיר את העובדה, בעזרתם של שמשי האו"ם, שהחמאס יורה מתוך בתי חולים, אמבולנסים, מוסדות או"ם, מחסני מזון ובתי-ספר לעבר ישובים יהודים בצד השני. בצורה זו שוטפים האירופים עד היום את ידי פונטיוס פילאטוס שלהם גם מהניצול המחפיר, הקולוניאלי-קפיטליסטי של העולם, ש'קבר' את העולם במאות הקודמות. נסו להיזכר, רק לפני כמה דורות חוללה אירופה מלחמת דמים רצחנית על סין על הזכות להפיץ אופיום ושאר סמים קשים כדי למקסם רווחים ברחבי היבשת הגדולה. הסופר הבריטי המהולל טרולופ היה שגרירה הנלהב של התרבות המערבית, שדגלה בחיסול חסילונים אנושיים, שחורים ופרימיטיביים, באוסטרליה וניו-זילנד למען הנאורות. באמריקה היו מהגרים לבנים (מאירופה) עסוקים, בשם החוק, בהשמדת מיליוני אינדיאנים ילידים מטושטשים ממי-אש.

פשרה היסטורית

יהודים מתקדמים והרבה-הרבה יותר מתוחכמים, רובם ישראלים, מעלים טיעון הגיוני נוסף. הם אומרים שהמטרה שלנו - להשיג שלום עם הערבים. לשם כך יש לסגת כדי לקדם 'פשרה היסטורית'. לשם כך, הם אומרים, יש להקריב רץ כדי לזכות בשאח. בני אמונה בתוכנו (יש כאלה) מכנים את הרץ - ארץ אבות, חלקי מולדת. למרבה התדהמה האנושית יש מחיר נוסף שצריך לשלם למען השלום - מחיר דמים. מחיר קורבנות השלום, כמובן. בקיצור, דרוש קורבן למען מולך השלום ויש להתנתק בכל מחיר מהערבים כדי שתיוותר לנו זהות יהודית ומדינה היהודית. קשה יהיה להחליט היכן נמצאת הזהות הזאת. רבים הקיבוצניקים מצהירים בהתרסה שאינם מוכנים להיהרג 'אי שם' במלחמה על מערת מכפלה. באמריקה, כבר רואים התבוללות בשיעור מחריד של 60% - אז מה זה אומר על הזהות בעוד דור? אולי המלחמה (סכסוך – בלשונם) דווקא היא שמחזיקה אותנו כיהודים? אם המלחמה תסתיים לא יהיה לי ולך שום תירוץ להחזיק את כולנו בחגורת זהות ולהדק אותה סביב מושג היהדות. איפה פה הפשרה, לדעתכם? הם לא אומרים במפורש, אותם ציונים טובים עכשיו, אבל הפשרה הגדולה שמלהיבה אותם היא, שאנחנו (הם כבר נסוגו מזמן) - ניסוג מהשטחים, כפי שמציעים גם האירופים והאמריקנים, והם (כולל גם את הערבים - אם בכלל יש צד כזה לפשרה) יוותרו על המלחמה ויכירו במדינת ישראל למען השלום. כן, המערב אומר את זה בכל הצהרה חגיגית בבירות אירופה ובאו"ם. אז למה הם לא מדברים על כך במפורש? כי הערבים מכחישים במפורש שאי-פעם יהיה שלום עם מדינה יהודית כלשהי. אפילו לא בעוד אלף שנה, אמר הנשיא מובארק, איש שלומנו במצרים. לא בגלל הצהרה כזאת הוא סולק מכס השלטון. הערבים מדברים על הסדר בצורת גבולות של שנת 47, לפני שהוקמה פה מדינה ציונית.

המטרה שלום או מדינה ערבית?

המחנה הציוני ושלום עכשיו, המייצג את האיחוד האירופי בישראל, כבר ירדו מהעץ הגבוה ששמו שלום. זה רחוק, זה לא מעשי, זה לא רצוי, זה לא מוביל לשום מקום. האירופים רוצים מדינה ערבית במהירות, ללא תנאים, וזה אומר וויתורים הגיוניים מצד ישראל (נסיגה?) תוך שמירה מופלגת על הביטחון (שהעסקה תמומש). האיחוד אומר ל'שלום עכשיו' שהם בעד הסדרי ביטחון והם יתמכו בישראל כדי שתשיג את כולם – אבל רק אחרי שתקום פה מדינה ערבית בצד המערבי, כי זה הצדק המוסרי והעולם כולו תומך בצדק הזה ולא מאמין ליהודים. הנה, הסיסמה המפוארת של המחנה הציוני לדורותיו 'שטחים תמורת שלום' – התפוגגה. סיסמה אינה תוכנית מדינית, מעולם לא היתה. זו הייתה דרך ואופן התפרנסות של מחנה ציוני טפילי מאיחוד אירופי שולח כספים עד היום ומזין עמותות ישראלים 'מורעבים' המבקשים להצטרף למועדון הצדק האירופי. מדהים עד כמה אנו רוצים להיות צודקים ונקיי כפים. עכשיו 'שלום עכשיו' מצהירה כי מדינה ערבית היא הדרך לשלום, BY-PRODUCT. כלומר, אין שלום ללא מדינה ערבית. כידוע בתורתה החילונית, המטרה מקדשת את כל האמצעים ולכן המדינה הערבית – קדושה כמו כל השבבים הנושרים כשכורתים עץ. אצל חילונים כמו אנשי 'שלום עכשיו' יש קדושה שאינה תלויה במקום, באמונה, בעקרונות ואידיאלים – אלא במה שרוצים הערבים. מה יהיה על השלום? התנועה, קרוב לוודאי, תשנה בקרוב את שמה ל'מדינה עכשיו'.

אפיפיור עכשיו

האפיפיור מעולם לא רצה מדינה יהודית בארץ הקודש שלו. מטעמי רחמים, צביעות נחושה וחמלה אנושית היה מעדיף שמדינה יהודית תקום כמחנה ריכוז למצורעים באוגנדה. בנוסף למדינת 48 נפלה עליו מהלומת 67 מעוררת פלצות. היהודים השתלטו על המקומות הקדושים בירושלים. זה אומר בבירור שהתובנה האמונית והדתית - שהנוצרים הם בני-ישראל החדשים והם קבלו מאלוהים ובנו המשיח את המנדט הקדוש להנהיג את העולם לעבר מלכות שמים. המשיח שהגיע ונצלב הוא משיחם ולא סתם יהודי מבולבל מנצרת שניסה ללכת בין הטיפות ועל המים. היום אי-אפשר עוד להאשים את היהודים כמי שחטאו, בגדו וכשלו ולכן נענשו ונבעטו החוצה משום שלא קבלו עליהם את הברית החדשה. הנה, היהודים האלה חזרו לארץ ישראל בגדול והשתלטו גם על המקומות הקדושים ביותר לערש הנצרות. כמה זמן לדעתכם יבליג הוותיקן על ארס הבושה, ימשיך לשבת באפס מעשה? למעשה, הוא מעולם לא ישב באפס מעשה. לא הוא ולא האיחוד האירופי שנותר נוצרי, מאמין פחות. ההיגיון אומר שבוותיקן האורות דולקים במרתפים מאז מוטה גור והצנחנים. כמרים טובים יושבים שם על המדוכה הבלתי אפשרית כדי להוכיח שעדין הכיפה האדומה שלהם שולטת בכיפה השחורה. האם זו הסיבה שהאפיפיור מאז ומתמיד מבליג על רצח נוצריו וגירושם ברשות הפלשתינית ובכל רחבי זירות הפשע של המזרח התיכון? ימים יגידו. רק לא להודות שהנוצרים נסוגים או שהם זקוקים לחסדי היהודים המצורעים... בעקרון – אם היהודים (מושפלים, מבוזים ונענשים לכל אורך צינוק ההיסטוריה ולפיכך מצדיקים בקיומם התת-אנושי את התובנה האוניברסלית שהם העם הנבחרא. שהנוצרים הם בני-ישראל, העם הנבחר, שעליהם פרס האל את מלכות השמים) הם עכשיו עם גאה, צומח ומשגשג בארץ אבותיו, פורח ומפריח את סביבתו ואת העולם כולו – אז מי הם, בעצם, הנוצרים? המצב בלתי אפשרי לעיכול ולכן צפו לצווי עיקול בעתיד.

קן הקוקייה

קראתי באתר זה רשימה שפרסם יעקב עמר בשם 'קן הקוקייה של השמאל'. הוא מתאר את השמאלן הישראלי כהזוי, קוקו. גם אני משתמש בביטויים האלה אבל הם אינם הפתרון לחידת ההיגיון הצרוף שבה אנו עוסקים. היינו קוקו מאז מתמיד. יצאנו ממצרים והצהרנו כי הכל אחדות אחת, שהעולם הוא העלם. מאז - היהודים היו בכל מקום. הם המציאו את הנצרות ועזרו להקים את אוהלו של הנביא המדברי מוחמד. הם היו הסוחרים שהוליכו שיירות בדרכי נועם ומשי, חיברו עולמות. הם היו ישעיהו הנביא, הרמב"ם והרמב"ן. הם היו הבעל-שם-טוב, שפינוזה, איינשטיין, מארקס והיינה. הם היו טרוצקי והייבסקציה בצד השני של הירח והם היו שר-חוץ ברפובליקת ויימר. אין מקום שבו הקוקו היהודי לא ביקר והשאיר את כרטיס הביקור שלו. אז איזה קוקו בדיוק היינו כשהיינו פה ושם? התשובה להתנהגות השמאל נמצאת במקום ההגיוני לדעתי, מבלי לקבוע אם הוא גם נורמלי. יהודים, תאמינו או לא, מחפשים קדושה שמקורה בהשראה רוחנית עילאית של מעמד הר-סיני (פסיכולוגים מכנים זאת חיפוש משמעות טהורה לממשות). גם חילונים. לא סתם הם נוסעים להרים בנפאל, לכפרים מוכי איידס באפריקה, להקים קואופרטיב בוונצואלה, לזרוע פלפלים בחבש, מלפפונים בהודו והיי-טק בסין. לדעתי הם גם משפיעים על תורת הזן ואפילו בודהא במקדשיו. לא סתם בני אדם מתקהלים בהמוניהם בהופעות של מדונה ומוזיקה... יש תבנית אינטלקטואלית שכזו, יהודית, והיא משגעת את הביולוגיה שלנו – ואותנו. האם טרוצקי שהיה תלמיד ישיבה חלם אי-פעם שהוא עומד להנהיג את ברית המועצות? כשהוא הגיע אל מזלג ההחלטות הוא כנראה נעץ אותו בתלמוד ולפיכך הושלך החוצה כיהודי. הוא קוקו? קיים קונפליקט ממושך בין אינטלקט לחברה, אומר פירסיג שהבאתי את דבריו גם ברשימה קודמת. אני מעדיף להסתמך על גוי – זה מהווה אליבי נהדר. המאבק הזה אכזרי כמו המאבק שהתחולל בין החברה לביולוגיה או בין הביולוגיה למוות. הביולוגיה הביסה את המוות לפני מיליוני שנים. החברה הביסה את הביולוגיה לפני אלפי שנים (לוחות הברית?) אבל האינטלקט והחברה ממשיכים להתכתש ואולי זה המפתח להבנת המאבק של 'שלום עכשיו' למען מדינה ערבית (כדי להנציח מדינה יהודית?) למרות שהיא מסווה זאת כמאבק למען השלום. היהודים, כהרגלם בקודש, מובילים את כל המאבקים מכל הכיוונים לכל הכיוונים. איפה פה ההיגיון? אם לא נושמד במהלך המטורף הבא – נגלה אותו בעוד מאה וחמישים שנה. משהו לא ברור? בוודאי. מדוע החבר'ה האלה, חלוצי האינטלקט, לוחצים על נסיגה, התכווצות והפרדה באומרם כי אינם רוצים, כמו חברים אחרים בתוכנו, מדינת כל אזרחיה? הרי זו תגובה מהבטן של יהודי תל אביב שהביולוגיה שלהם מטלטלת את האינטלקט ומבלבלת. אבל לא לאורך זמן. האיחודיסטים באירופה לא מבינים מה פתאום היהודים בארץ ישראל נעשו לפתע לאומנים. מדוע הם נלחמים בכלל על זהות לאומית יהודית ולא אוניברסלית. הם ימשיכו להעניק כספי שכנוע ותרומה לתמורה לעמותות השלום כדי לבסס את מדינת כל אזרחיה.

חרם על ההיגיון

הגיונות יש בשפע ובתעריפים שונים ומשונים. קיצוני השמאל טוענים כי יש להחרים ולהעניש את ישראל ויהודייה על מעלליה הזדוניים וזאת במטרה שתיסוג מהשטחים, תקים לערבים מדינה, תחזיר פליטים ותחלק את ירושלים כדי שתשמש בירה לערבים. יש להחרים גם את האקדמיה הליברלית ואת מוסדות המדע למרות תמיכתם בהפגת הסבל, הכאב והמחלות ברחבי העולם כולו. אין בעיה מצפונית לדרוש שהעולם יוקיע את ישראל על כל במה ויוציא אותה גזענית בוועידת דרבן ובכל מוסדות או"ם. בקיצור, לעשות הכל כדי להשיג תוצאות שירתיעו את ישראל ויכניעו אותה עד לקבלת הדין, כל דין – זה המסר. הגיוני. אבל כשמדובר בערבים ההיגיון מסתבך. חרם ומצור על עזה רק יביאו להתגבשות והתחזקות ההתנגדות הערבית ויזיקו לישראל בכל הרבדים, ישניאו אותנו ברחבי העולם הנאור. תמונות החרם של ילדים ערבים תמימים מזי רעב, מוזלמנים על הגדר, מופצות בעולם הרחב ומעוררות איבה לישראל, מגבירות את בדידותנו היהודית. המחאה למען חמאה לערבים תגביר את ההתנגדות האידיאולוגית והטרוריסטית לקיומה של ישראל במזרח התיכון, תגביר את החיכוכים וקריאות הקרב. הנה, הערבים כבר מאותתים ומטפטפים טילים על אשדוד ובאירופה מתכוננים להצגה...