האם צאצאי חצי שבט המנשה, שעלו לארץ מהודו, זכאים להיקרא יהודים? - על-פי מדיניותו הליברלית המוצהרת של שר הפנים,
סילבן שלום, אין להטיל עוד שום דופי בכך, אף שהעניין עדיין נתון במחלוקת בין המצדדים לבין השוללים.
בסוף השבוע, עם עלייתם לארץ של 80 מצאצאי השבט האבוד, הצהיר שר הפנים, סילבן שלום, כי יעשה את כל שניתן כדי להשלים את עלייתה של שארית הפליטה מחצי השבט שעוד נותרה בהודו, והמונה כיום בארץ למעלה מ-3000 נפש.
בכך מוכנה, למעשה, מדינת ישראל להכיר לא רק בחזרתו של השבט האבוד לארץ, אחרי אלפי שנות-גלות ממנה, אלא גם בחזרתם של בניו לחיק היהדות.
סימני היכרות
על-פי מסורת השבט, נחשבים בניו ליהודים שגורשו מארץ ישראל עם חורבן בית ראשון. הם נדדו מזרחה, הגיעו לסין, ולאחר שגורשו ממנה - השתקעו בהודו. צאצאי השבט טוענים, בעקשנות, כי גדלו בבית יהודי, הקפידו לשמור על הדת ולקיים את המצוות.
כך או אחרת, אלה הטוענים שהם נמנים עם חצי שבט המנשה, נוהגים לקיים מנהגים הדומים למנהגי היהדות ומצוותיה. הם נחשבים למונותאיסטים, המאמינים באלוהים שאין לו תבנית הגוף ומקפידים לקיים את מצוות ברית המילה.
עם זאת ראוי לציין שהם נוהגים לבצע פעולות שאינן מבוצעות לפי הלכות היהדות בימינו, כמו, למשל, הקרבת קורבנות. הם גם מאמינים בחיים רוחניים לאחר המוות בעולם הבא. בתחום חיי המשפחה הם מקיימים את הלכת הייבום ושומרים על דיני הנידה. על-פי ציווי התורה, הם מקפידים על מנוחת היום השביעי, ושבתם מלווה בתפילות ובסעודות. הם מקפידים גם על שמירת יום כיפור ושלוש רגלים.
קשר לארץ
לא מעטים מצעירי השבט האבוד שעלו לארץ שירתו ומשרתים בצה"ל ונקלטים בו היטב. לזכותם ייאמר שהם גם משתלבים בלימודים, בעבודה ובחברה הישראלית. אחדים מהם לומדים בישיבות, ויש אפילו כאלה שהוסמכו לרבנות.
אלה מבני השבט, שעדיין מתגוררים בצפון-מזרח הודו, ממתינים בינתיים בקוצר-רוח להגשמת חלום-עלייתם לארץ. עמותת "שבי ישראל", העוסקת באיתור עשרת השבטים, ושפרסה עליהם את חסותה, עוסקת ביצירת הקשר שבין בני העדה לבין מדינת ישראל.
במקומות-מגוריהם בהודו הקימה העמותה מרכזים חינוכיים, המשמשים כמרכזים קהילתיים. במרכזים אלה פועלים גן-ילדים, שיעורי-תורה לצעירים ולמבוגרים, ותפילות עונג-שבת. במסגרת פעילות זו עוברים בני הקהילה הכנה לקראת חיי היומיום המצפים להם כאן בארץ.