דמגוגיה ממתנת חרדות. היא מציעה לה תרופה. היא יודעת שהמעבר מן הפחד לחרדה הוא המעבר בין האמונה ביכולתו של האדם להתמודד עם איום, לבין ייאושו מכל אמצעי מגן קונבנציונאלי, בדוק,רציונאלי. באה הדמגוגיה ומציעה לתלות את עוצמת האיום בחולשת המאוים. אילו היה נועז, נחוש, ממוקד מטרה, לא היה איום כלל. דמגוגיה היא הטלת האשם של איום במאוים חסר זקיפות הקומה, במנהיגות, בציבור, במערכת הערכית על פיה סוללת חברה את דרכיה. היא מצטיינת בהצעת הגיון שסגולתו מוכחת על-ידי עצם העובדה שהוא היגיון חילופי להיגיון המקובל.
הדמגוגיה הרצה לאחרונה היא הטענה כי עונש מוות למחבלים רצחניים הוא מבחן אמין לשיוכו האמיתי של האדם הישראלי למחנה הלאומי. זאת כמובן שטות מוחלטת. יכול אדם לטעון כי החוק הקיים הוא בחינת המידה המשפטית המדודה שאינה מבטלת עונש מוות למחבלים אבל מסייגת את החלתו ומה שהיא מותירה היא מותירה בתחום הצבאי לא האזרחי, ולהיות בעל מודעות לאומית ראויה לכל ברכה.
יכול אדם להתנגד לחקיקה החדשה מפני שעל-פי כל הידוע לו עונש מוות לא מרתיע רוצחים, ורוצחים המוכנים להתאבד על האידיאולוגיה או אמנותיהם הרדיקליות על אחת כמה וכמה, ולהשתייך לבלב ובנפש למחנה הלאומי. יכול אדם להצביע על העובדה המוכחת כי החברה האנושית היום, נסוגה נסיגה גורפת מעונש מוות, אם בשל רגישות מוסרית שהייתה קהה יותר בעבר, אם משום ההבנה כי בענייני חיים ומוות ראוי לזכור כי בני אדם אפילו הם מיומנים מקצועית או ערכית מועדים לעולם ויכולים לטעות, ועוד ועוד, ולהאמין אמונה שלימה כי הוא איש המחנה הלאומי בדין ובהכרה.
מי שהופך את עונש המוות למחבלים למודד על פיו נקבע מי שייך למה שקרוי כאן ימין או למי ששייך למה שקרוי כאן שמאל טוען בפשטנות זחוחה שעונש המוות למחבלים הוא האמצעי היחיד הבדוק לשיכוך המכה של הטרור - התומך בו הוא לאומי והמתנגד הוא אנטי לאומי - הוא דמגוג, וכמו כל דמגוג הוא אינו מוטרד מן העובדה כי הוא מזלזל באינטליגנציה של הציבור. תמיד יישאר לו גוף גדול מספיק של מוכי חרדה שילכו אחריו על-פי חרדותיו.
וזה לא יהיה.
מי שלא ייתן לזה בסופו של דבר לקרות הוא הציבור הלאומי מימין ומשמאל למפה הפוליטית, היודע כי מדינת ישראל היא מתוחכמת דיה להיאבק בטרור באמצעים יצירתיים ואין בה מי שיתפתה לסכן את דימויה עד כדי שיבה לאמצעים שפשטו את הרגל מכבר. מי שלא ייתן לזה לקרות הוא הציבור הישראלי הלאומי מימין ומשמאל, שיודע כי הויכוח על עונש מוות הוא עתיק יומין ויש בו דעות שונות "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית. רבי אלעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה, רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים, אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל" (משנה מסכת מכות פרק א', משנה י' ).שלש דעות, יש עונש מוות, אבל מדוד מדוד, אין עונש מוות כלל, הימנעות מעונש מוות מרבה רוצחים. שלש דעות, כולן במחנה הלאומי....