שירת חייה קופדה בעודה באיבה

טרור יהודי וטרור ערבי צריכים להיענות בתגובה זהה - חרף הההבדלים בין מניעי הרוצחים, והרקע למעשיהם, יש לתת לטרור שצמח כזרע רע, כמוטציה מתוך הקהילה החרדית טיפול נאות ועמוק. את "נוער הגבעות" פגשתי כשהייתי בשנת 2000 בסיור בקבר יוסף, טרם שנהרס לאחר הפשלה בה הושאר שם החייל מדחת יוסוף ז"ל לדמם למוות. היינו קבוצה בסיור בשומרון, ושמענו הרצאות שונות בתוך מתחם הקבר שהיה כעין אולם תפילה. בין היתר, נשא שם דברים ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין, שלא זכה להשלים את דבריו. כמה דקות לאחר שהחל, התפרצו לדבריו בצעקות חבורת נערים מתפרעים, בצעקות וכינויים בזויים שתמציתם: הוקעת אורי מילשטיין כשמאלן. הנערים נראו בחלקם כתמהונים שחוצפתם נובעת מתוך שגעון נעורים, סוג של אנרגיות שלא מצאו פורקן במשהו אחר, ומלבד להתרגז על שנקטעה ההרצאה המרתקת, לא יכולנו לעשות דבר. באותו יום הספקנו עוד לבקר בכמה אוהלים אותם נטו נערים אלה, כעין מאחזים בראשי הגבעות, וכן בבית אשת טייס שהתגוררה בו לבדה עם תינוקה כשבעלה היה בטיסות. כך, ללא הגנה ומתוך אמונה בלבד. גישת ההיחזות הראשי הגבעות הייתה נכונה אסטרטגית, אך כשלה בתחום הזרע הרע הזה שנבט שם. בשל הסלחנות שכנראה ננקטה כלפיהם, גדלו חוצפתם ובטחונם, ויורשיהם, צעירים חמומי מוח כמותם, הגיעו אולי מתוך יחס מוריהם לקהילת הלהט"בים, עד לכדי רצח הנערה היפה והחייכנית, שהשפיעה אור ושמחה על כל סביבותיה, שירה קנטי הי"ד. בה בעת, גם השלכת בקבוקי התבערה לתוך בתי ערבים, מהם נשרף התינוק עלי והוריו נכוו קשות ועדיין מאושפזים, הם פשע שאסור להכיל. אפילו אם אויבינו נוהגים כך - בשום אופן אין עלינו להשיב בהתנהגות בהמית כמו שלהם, אלא לטפל בהם במסגרת החוק, לא למחול ולא להסס. המימשל הישראלי על כל שלוחותיו, לא נצרך לערוך תפיסות ראוותניות של כמה ידוענים מקרב קבוצת החוליגנים היהודים כדי לרצות את הציבור. הוא חייב לעשות עבודת עומק כוללנית, לחדור עמוק לתוככי קבוצה זו, אם זו אכן קבוצה, ואם לא - לערוך שינוי בתפיסת החינוך של הישיבות ובתי הספר החרדיים.שיילמדו לקבל את האחר. ובדיוק כך יש לנהוג כלפי החינוך האיסלאמי במיסגדים ובבתי הספר הערביים, המחנך את הילדים לרצוח יהודים כיעד אולטימטיבי. את השינאה הלוהטת שהפכה לתאוות רצח, לא קיבלו הטרוריסטים היהודים מהשם בהיוולדם. השנאה בין החרדים הליטאים לספרדים ולהפך, הדרת ילדות מבתי ספר כמו שראינו לא מכבר, הדרת נשים כמו היו טומאה - הן בבתי כנסת, הן ברחבת הכותל המערבי השייכת לכל עם ישראל, בלי הבדל דת מין וגזע וגם באוטובוסים רגילים כמו היום - הם אלה שעומדים בשורשי השנאה המבעבעת בקרב נערים וצעירים חסרי תוחלת ומקצוע אלה. היא שגרמה לפשע השנאה כלפי נערה שהם טעו לחשוב ששייכת לקהילת הלהט"בים, ולזריקת בקבוקי התבערה לבתים בכפר דומא והרג התינוק. וכי במה פשעו אלה, הלהט"בים, שהשם בראם כפי שהם? הוא התכוון לברוא זכר ונקבה, אך לא תמיד התוכנית מתממשת בדיוק, וישנם יצורים בחלד, בני אנוש כמו כולנו, שנולדו קצת אחרים. כלום בשל כך צריך לקללם ולהתנכר להם? אחדים מידידי המוערכים והחביבים עלי ביותר הם דווקא כאלה. אנשים שמידת רגישותם עולה על זו של אנשים רגילים, ובשל כך, יש להם יתרון עצום אם הם עוסקים באמנות, בתיאטרון, במוזיקה ובמחול. ובכלל, מה זה עסקו של כל אחד מה הם עושים בזמנם החופשי ועם מי? האם מישהו שמם לאלוהים? פשעו של ישי שרצח את הילדה המקסימה שירה, כמו משליכי בקבוקי התבערה שהרגו את התינוק, דורש מיצוי כל חומרת הדין עימם ועם כל אחד שנוהג כמותם, גם אפילו אם האדם רק מכריז שאלו הן כוונותיו; אל לנו לזלזל בחקירת הרקע של האדם, וברמזים על מה שהוא צפוי לעשות, כי בכך תמנענה רציחות נוספות.

על רצח שירה ועלי, חובה שהאחראים במשטרה יתנו את הדין.

באותה מידה, על זריקת אבנים, סלעים ובקבוקי תבערה של ערבים על ישראלים, מעשים של כל יום בשומרון וביהודה, אין לעבור בתגובה סבלנית. גם עימם יש למצות את מלוא הדין, לעוצרם מינהלית ואח"כ לבדוק את חלקם ולהענישם. לא לחכות רק למעשי רצח בדיעבד, כי זו התנהגות של שפנים. ואנו לא אמורים להיות כאלה, אחרי כל המלחמות ואחרי כל מוראות ההיסטוריה שאנו נושאים על גבינו.