בפרשתנו "עקב" מוסר משה רבינו לעם ישראל את כל התורה על רגל אחת: "ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלוהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמר את מצות ה' ואת חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך
1, סביב פסוק זה התנהל דו-שיח מעניין
2 בין הקב"ה ודוד המלך בעקבות תפילתו של דוד המלך
3: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו...".
אמר הקב"ה לדוד: בתחילה אתה אומר 'אחת שאלתי', ואחר-כך אתה שואל כמה שאלות?! ענה דוד ואמר: רבש"ע, ממך למדתי, לא יהא העבד שווה לרבו?! בתחילה אמרת 'ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה', ואחר-כך הוספת עוד הרבה מצוות, שנאמר: 'ללכת בכל דרכיו...'.
תשובתו של דוד אינה תשובה של ילד בגן שצועק ברוגז: אתה התחלת! זו תשובה עמוקה הרבה יותר. אומר דוד המלך לקב"ה: ממך למדתי שבשביל לעמוד ברשימת משימות ומטלות ארוכה, עליי למצוא את הנקודה המרכזית שממנה מסתעפות כל אותן משימות, ואם אחזק אותה, אחזק בעצם את הכל. אם אתחזק ביראת שמיים ממילא אוכל ליראה, לאהבה, ללכת בדרכיך וכו'. זוהי גם בקשתי - לשבת כל ימי חיי בבית ה', כל שאר הדברים שהזכרתי הם בסך-הכל תוצאות של הנקודה הראשית.
גם בחיי הנישואין אנו עלולים להתבלבל ולחשוב שכל זה גדול עלינו, גם אם ננסה להתחזק בכל נקודה בנפרד, לא נעמוד בלחץ ונקרוס. אבל אם נזכור להתחבר אל אותה נקודה עמוקה שממנה הכל יוצא - האהבה, החיבור והאמת שבקשר - ממילא נזרים אנרגיות חדשות לכל העברים.