הן כראש-
ממשלה והן כראש הליכוד אין ל
בנימין נתניהו כיום שום מתחרה בשרידות הפוליטית, אם מבחוץ ואם בתוככי מפלגתו. כדי להסיר כל מכשול מדרכו הוא דואג לנטרל, לייבש, להרחיק - הכל בהתאם למקרה הספציפי - את מי שנמנים עם יריביו המושבעים במפלגה, שעלולים יום אחד להוות לו איום.
עם יד על הלב ראוי להודות שהדברים אמורים באשף מדופלם, שיודע לשרוד כל "עליהום" עליו. כשורד התמידי הוא איתן בדעתו להמשיך ולשלוט גם להבא, ואינו מתכוון אף לרגע אחד לפנות את מקומו למישהו מיריביו במפלגה. יתר על כן: על-פי כל הסימנים שבשטח, הוא נחוש לכהן גם קדנציה נוספת.
סוד השרידות איך, לעזאזל, הוא מצליח לשרוד? מסתבר שביבי מתוחכם יותר מכל מישהו אחר במפלגתו. עובדה שתדיר עולה בידיו לסלק מהשטח כל אבן-נגף הנקרית על דרכו ולהיפטר מכל מי שאין הוא חפץ ביקרו, גם אפ נמנה בעבר עם אנשי-שלומו.
אחרי שהחליט לחלוש בעצמו על מספר משרדי-ממשלה פרובלמטיים - ובראשם משרד החוץ כמובן - הוא הפקיד משרדים פחות בעייתיים ופחות מזיקים לו בידיהם של שרים, המתקשים עד היום למצוא בהם את ידם ורגלם.
סוכריה לבעייתיים בידי נאמניו ואנשי-שלומו בליכוד הוא הפקיד לעומת זאת, ללא כל היסוס, משרדים מרכזיים, כמו משרד הביטחון, בהיותו סמוך ובטוח שהם אכן ממושמעים די-צורכם כלפיו וסרים למרותו בעת-צורך, מבלי שיושיטו כלפיו איזו אצבע מורדת. קחו לדוגמה את בוגי יעלון, או לחלופין את
אופיר אקוניס ושטייניץ. .
את עושי הצרות האחרים בליכוד, נוסח
דני דנון ו
דני דיין, הוא הרחיק מן הארץ, תוך מתן סוכריה של מינוי-שגרירים. אחרי ככלות הכל אין עוד שום סכנה שממרחק של ברזיל או אפילו האו"ם הם יהלכו על ביבי אימים.
