מידי פעם בפעם אני מקבל דאר זבל או סמסים מהסוג הזה. הדבר מנוצל גם על-ידי מפלגות בזמני הבחירות. על-פי החוק צריך לקבל את רשותי כאשר רוצים לשלוח לי דאר כזה או סמס, אבל כמו בכל דבר, גם פה המרחק מחיקוק החוק ועד לאכיפתו רחוק תק על תק פרסה.
זה מוביל לזלזול כללי בחוק, כל חוק שהוא אם לא אוכפים אז מה יש לי להישמע לחוקים החברתיים שמחוקקים טורחים ועמלים עליהם בזמן כהונתם בכנסת. אנחנו לא מבינים כי כאשר אנו מקבלים זאת בהכנעה, ולא עושים דבר למגר תופעה זו, אנו למעשה תורמים להתרחבות והתפשטות התופעה.
זה התחיל בקטן, חברות גדולות שרוצות לחסוך בכסף על פרסום, פונות כביכול פניה אישית אלינו, ומציעות את מרכולתן. בסוף ההודעה הן כותבות שאם אתה לא רוצה לקבל את ההודעות יותר, יש לפנות לאתר זה וזה ולכתוב מילת קוד שתסיר זאת.
אבל איש לא שואל אותי מראש, ולאחרונה הצטרפו גם דתיים. הם קוראים לנו להרשם ליום זה וזה, ואז יגידו עלינו תפילה או סגולה לפריון, לנישואים, ועוד ועוד. אם היה לזה כיסוי אז ניחא, אבל אין לזה דבר עם האמת, זה מביא כסף וכסף רב לפונים.
נשאלת השאלה מהיכן הם מקבלים את הדוא"ל שלי, את המספר הסלולרי שלי, את מספר הטלפון הקווי בביתי, הם הרי לא מושיבים קלדניות שתקלדנה את כל הדאטה, הם פונים לחברות המתמחות בכך, המשיגות את הנתונים בדרך לא דרך, ומנפיקות על-ידי כך כסף טוב. שני הצדדים מרוויחים ואנו נענשים.
אותו הדבר עם הפרסומות בטלוזיה - אני לא רוצה לראות אותן, הן גורמות לי להתעצבן, אבל אנחנו מקבלים אותן אל תוך הוריד, אם נרצה ואם לא, והרגולציה לא עושה דבר. הם מפרסמים הרבה יותר זמן מהמותר, אולם אין אכיפה. אני בטוח שהרגולטור רואה טלוויזיה וער לכך, אבל הוא לא רוצה לעשות דבר. לא כולם כמו
מישאל חשין ז"ל, שבהיותו ממונה על הבחירות מטעם המדינה הפסיק נאום של אריק שרון ז"ל שנשמע לו כנאום בחירות. אז איפה הם כשצריך אותם, האם אין ממשיכי דרך קנאים לאיכות החיים שלנו שיעשו דבר וירימו את הכפפה, ונאמר אמן.