ב-11 בספטמבר 2001 חטפו פעילי הג'יהאד העולמי ארבעה מטוסים, כיוונו אותם לעבר סמלי התרבות המערבית, מגדלי התאומים, והחריבו אותם לעפר ואפר. אחד מן המטוסים פגע בעוד סמל תרבות, הפנטגון, המטה הכללי של צבא המעצמה הגדולה בעולם, ושיתק חלקים גדולים ממנו. הרביעי לא הגיע ליעדו המתוכנן, אך כל נוסעיו ניספו. התגובה המיידית של הממשל הייתה סגירת המרחב האווירי של ארצות-הברית, ולמעשה של חצי כדור-הארץ, תוך גרימת נזק כלכלי אדיר לכלכלת ארצות-הברית. מאז ה-11 בספטמבר זינק החוב הלאומי של ארה"ב פי-7.
לצורך העניין נדמיין שב-19 בספטמבר 2001, לאחר שהתחבורה האווירית חודשה שוב, היו נחטפים 3 מטוסים לצורך מיקוח, ועוד 4-3 כל שבוע מאז. למעשה, כל מטוס בעולם שהיה ממריא מכל שדה תעופה באירופה, אמריקה, יפן, מצרים או ישראל היה בסיכון סביר שייורט או ייחטף, ונוסעיו יילקחו לעבדים ולשפחות בסגנון "המדינה האיסלאמית". כיצד הייתה נראית אז הכלכלה העולמית?
אחת מן התקופות המיסתוריות בהיסטוריה הכתובה היא מה שקרוי ימי הביניים, או תקופת החושך, שבין שקיעת האימפריה הרומית לבין הלידה מחדש, (רנסאנס) באיטליה ובאירופה כולה. תקופה זו התאפיינה בקיבעון מחשבתי, ערים קטנות, אוכלוסייה כפרית, מערכת שלטון פיאודלית, ללא בנייה משמעותית, ללא מפעלים בעלי משמעות ציבורית, פעילות כלכלית ותרבותית מעטה, דלדול אוכלוסייה ומשטרת מוחות של הנצרות היסודנית.
בעברית מכונה האלף האבוד ימי הביניים החשוכים, שהאור היחיד בהם הוא "תור הזהב" האנדלוסי. חוקרי המערב, מן הרנסאנס ואילך, נטו להטיל את האשמה לחורבנה של רומא בסוף המאה החמישית לספירה, ולאלף האבוד שבעקבותיו, על הפלישה של הברברים מאסיה לאגן הים התיכון. את האשראי ליציאה מן האלף האבוד מעניקים מרבית החוקרים הקלסיים לתרבות הערבית ששימרה, כך על-פי האגדה, את תרבות יוון ורומי, הוסיפה עליהן את האסטרונומיה והאלגברה, ואיפשרה את חיבור השרשרת התרבותית שבין זו היוונית-רומאית למחשבה החופשית של חצי האלף האחרון.
תיזת פירן אלא שיש לא מעט בקיעים בסיפר הזה. מתברר כי השבטים הברברים לא היו כל-כך ברבריים. למעשה, בתוך שתי מאות הם אימצו לעצמם את התרבות הרומית הקיימת סביב הים התיכון, יהודה, אנטוליה, יוון, איטליה, צרפת, ספרד, וצפון אפריקה, ושייכו עצמם לביזנטיון הרבה יותר מאשר לתרבות הברברית שממנה באו. מלכי הברברים, הוונדאלים בצפון אפריקה והוויזיגותים בספרד, נהגו לשלוח את בניהם ובנותיהם לביזנטיון, תיחזקו והאדירו את הערים ומערכות השלטון הרומיות-ביזנטיות, שימרו את הדרכים והמפעלים הציבוריים כגון מובילי המים, ואף אימצו לעצמם את הלטינית, כך שאיטלקית ספרדית, רומנית וצרפתית מכילות מעט מאוד מן השפות הברבריות.
למעשה, האימפריה הרומית שמרכזה עבר מרומא לקונסטנטינופול המשיכה להתקיים. הים התיכון המה פעילות, פפירוס ממצרים, חיטה, יין ושמן מיהודה, דגים מספרד וצפון אפריקה, בדים, בגדים, סוסים, חרסים, מלח, תבלינים וכלי מתכת, והתרבות שסביב הים התיכון פרחה. הנצרות והיהדות שדגלו במשפחה גדולה וקהילה הגדילו את האוכלוסייה. המלכים הברברים היו לקסטה צבאית ששמרה על דרך המלך, הטביעה מטבעות שעליהן מתנוסס דיוקנו של הקיסר מקונסטנטינופול, סייעה לקונסטיטינופול במלחמה בפרס, ופיתחה ספרות, תיאטרון וטכנולוגיה. שלטונה של הקסטה הברברית היה חילוני, הנצרות הפרידה בין דת ומדינה, ולאיש לא הייתה בלעדיות על המילה הכתובה. עד שהכל נעלם, פחות או יותר מן השליש השני של המאה השביעית.
העדות הארכיאולוגית ברורה. האימפריה הרומית הייתה שמורה עד המאה השביעית, 200 שנה לאחר כיבושה של רומא, ואז חוסלה כמעט באיבחה. לאיבחה הזו קוראים הפלישה הערבית.
כה גדול ההרס שהומט על התרבות היוונית-רומית (שעתה כללה יהודים נוצרים וברברים שהתנצרו - לא מעט התייהדו, על-פי מכתבים נזעמים של הכנסייה) בידי הפולשים מחצי-האי ערב, ששכבת חרסית אחידה נפלה על כל המבנים הרומיים - ממובילי המים ועד לאמפיתיאטרונים, מסביב לים התיכון כולו. הים התיכון התמלא בסרצנים ופיראטים שפשטו על כל חלקה, לכדו להם עבדים כרצונם, מה שגרם לנטישה המונית ולחורבן. מספרם של כלי השיט המסחריים ירד פלאים, החופים הפוריים נעזבו לטובת גבעות שעליהן נבנו בחופזה משלטים. באין שטחי עיבוד העמידים לפולשים, התדלדלה האוכלוסייה, מוסדות השלטון התפרקו, הדרכים נעזבו, מובילי המים לא תוחזקו, ללא מים זמינים נהרסו המרחצאות הרומיים, וכל מבני השלטון הופקרו.
בהעדר בסיס של מזון זמין ומים, התדלדלו הערים עוד יותר, ובאין להם פטרון, נאלצו המלומדים לנוד ולנוע או לשוב אל הכפר. אירופה שנותרה לנוצרים וליהודים נותקה מדרך הים המהירה לבירת האימפריה קונסטנטינופול, ונאלצה להגיע אליה ואל הסחורות שהובאו אליה בדרך המשי, רק במסע מפרך בהררי הבלקן.
ללא פפירוס, כותנה, יין, שמן, חיטה, תבלינים, נָבְלה התרבות המערבית-רומית והתדרדרה לכדי תרבות מקומית, פרימיטיבית, פיאודלית, שבה כל בעל זרוע גוזר לעצמו את הדוכסות הגדולה ביותר, מצוי במלחמות בלתי פוסקות עם בעלי הזרוע השכנים ומונע מבנו של האריס כל הזדמנות ללמוד קרוא וכתוב, אלא כנזיר ושפוט של הכנסייה. הכנסייה שהייתה למקור היחיד של הזיכרון התרבותי והיכולת לקרוא ולכתוב, השתלטה על התרבות ועל הממשל. הפלישה הערבית המונעת באידיאולוגיה של האיסלאם היא שהמיטה על אירופה את ימי הביניים, את שמונה המאות האבודות.
זוהי
משנתו של החוקר הבלגי
אנרי פירן, שאותה פרסם בתחילת המאה ה-20. פירן, כמו צ'רצ'יל, לא האמין לאגדות אודות העליונות של התרבות הערבית-מוסלמית, לסיפורי תור-הזהב, ובדק את הכתובים מאותם שנים ואת הארכיאולוגיה שהתפתחה באירופה מן המאה ה-17 ואילך. התיאוריה שהעמיד הייתה הפוכה למחשבה המקובלת, התקנית, הנכונה פוליטית, של אירופה המתחרטת על עוונות הקולוניאליזם של המאה ה-19, ולכן לא זכתה לדיון הראוי לה. את הטיעונים של פירן אפשר לקרוא
בספרו של אמת סקוט, משנת 2012.
שנה לפני צאת ספרו של אמת סקוט סיכמתי אני את
השפעת הפלישה הערבית לארץ ישראל, על היהודים והנבטים. המסקנות שאליהן הגעתי היו זהות: החורבן הגדול של ארץ ישראל ושל היהדות הארץ-ישראלית לא היה בימי אשור, בבל, פרס, יוון, רומי וביזנטיון. הוא היה במאה השביעית תחת הכיבוש הערבי.
הר טרשים קרח הכיבוש הערבי הוא האסון הגדול ביותר שפקד את אגן הים התיכון, ובתוכו יהודה והיהודים, מאז ומעולם. ומה על הערבים הכובשים? האם שימרו את הערים, את המרחצאות, את התיאטראות? לא ולא. שכבת אבק אחידה ירדה על כל שכיות החמדה וכיסתה אותן, בכל רחבי צפון אפריקה ואגן הים התיכון. שכיות החמדה המתינו עד שיגיעו הרומאים החדשים, וגם היהודים החדשים, מימי נפוליאון ואילך, כדי להתגלות שוב מלוא יפעתם.
בכורח הנסיבות נפרדה אירופה המערבית, הצפונית, מן הים התיכון, ורק במאה העשירית ואילך מופיעות התחלות של בנייה ציבורית גדולת ממדים, בסגנון שהוא לחלוטין מקומי. כדי להתעצם עיצבה אירופה את עצמה על-פי דוגמת האיסלאם. הדת הייתה למדינה, המלכים היו לווסאלים של הח'ליף, סליחה האפיפיור, ומסעות הג'יהאד, סליחה, מסעות הצלב, החלו בסוף המאה העשירית.
העם היה נבער מדעת, צמוד (צמות) לאדמה ורחוק רחוק מן המילה הכתובה ומכל תרבות שאינה זו של האימאמים (כמרים) הנוצריים. היהודים שידעו קרוא וכתוב, אך לא יכלו להחזיק בקרקע, היו לעם נע ונד המתקיים בעיקר ממסחר והלוואות בריבית.
הלידה מחדש של אירופה החלה במרד בכנסייה הקתולית, בכפייה הדתית דמויית האיסלאם, שכללה גם כפייה מחשבתית והצרת הדעת למה שכתוב בספרי הקודש. באיסלאם לא הייתה לידה מחדש. האיסלאם נשאר אותו גורם הרסני מתפשט המוצץ את לשד כיבושיו ומשמיד את כל הסימנים של מה שהיה לפניו או עשוי להיות אחריו. אין אלא להתבונן על ארץ ישראל של המאה ה-19, אחרי 1200 שנה של שלטון איסלאמי - ארץ תלאובות, צייה ושממה, הלכודה בין ענני יתושי-הקדחת להרים הקרחים מכל עץ, ירושלים של 13 אלף נפש שרובם חיים בעוני משווע. אירופה המתחדשת שחררה גם את כבלי היהודים, בעוד האיסלאם הכביד עליהם את עולו עוד ועוד. יהודי צפון אפריקה זכו לממש את יכולותיהם רק בהקשר של הקולוניאליזם האירופי.
כשהאמת ההיסטורית אינה תואמת לסדר היום האידיאולוגי של ההיסטוריונים, הם מבטלים את העדויות הסותרות את האידיאולוגיה. כך, הסיפר של אירופה האנטישמית לעומת האיסלאם הסובלני הצליח לערער את האמת ההיסטורית, כפי שחורבן התרבות וחשכת ימי-הביניים שהביאה הפלישה הערבית-מוסלמית נמחק מן ההיסטוריה הרשמית המסופרת ומלומדת בבתי הספר ובאקדמיה. כל ילד יספר על תור הזהב של יהודי ספרד תחת שלטון האיסלאם ועל גירוש ספרד תחת הנצרות, ורק אחד מאלף יספר על
הפוגרום בגרנדה המוסלמית שהיה קטלני פי-שלושה ממסע הצלב הראשון. דומה מאוד לסיפר של העם הפלשתיני שישב פעם בפלשתין שקט ובוטח עד שבאו עליו הקלגסים היודו-נאצים וביצעו בו רצח עם, בעוד שהאמת ההיסטורית היא שמעולם לא היה עם פלשתיני או אומה פלשתינית או ממלכה פלשתינית.
עוד אנו מדברים על ה-11 בספטמבר כל שבוע והינה עוד מטוס, הפעם רוסי, צולל אל המדבר וכל נוסעיו נספו, אפשר שכתוצאה מהבזק חום (דהיינו פיצוץ) שאירע בו מייד לפני שהתרסק. "המדינה האיסלאמית" קיבלה עליה את האחריות. המשמעות לכלכלת מצרים - ברורה.
פירן נפטר ב-1935 וספריו נקברו בשולי ההיסטוריה. עכשיו תופסת ההיסטוריה את עמי אירופה בלתי מוכנים לפרוץ המהפכה האיסלאמית, לפלישה האיסלאמית אל היבשת, ועימה כל התופעות של אלימות ממוסדת שהביאו על אירופה והמזרח התיכון את ימי הביניים. עד 2020, בקצב הפלישה הנוכחית, יגיע מספר המוסלמים בגרמניה ל-20 מיליון בני אדם - רבע מן האוכלוסייה. לאיש אין מושג כיצד להתמודד עם התופעה, עם דרישתם הבלתי מתפשרת של המוסלמים להגיע לכל מקום ולכפות שם את דתם ומנהגיהם. ליהודה וליהודים יש, מכוח 100 שנה של מלחמה, התובנות הללו ויצר ההישרדות הדרוש כדי להילחם בפולש המוסלמי המוסת.
לכן, ייתכן שישראל תישאר המדינה היחידה בכל אגן הים התיכון שבה ימשיכו ערכי החופש, חרות המחשבה, ההיגיון, הצדק והמדע, להנחות את דרכיה. ייתכן שאירופה תצלול שוב אל ימי הביניים החשוכים, לעוד 800 שנה של ה-11 בספטמבר וכל מה שיבוא אחריו.