ביקור ברשתות המזון בחודש האחרון, בהחלט לא היה ביקור מלבב.
חדי העין שביננו בוודאי שמו לב שלא רק מחיר העגבנייה נסק כלפי מעלה, אלא מחירם של ירקות ופירות, אשר תפסו טרמפ על "אווירת המחסור" והוסיפו למחירם עוד כשני שקלים לק"ג.
למה? התשובה מאוד פשוטה - כי אפשר.
ברגע שמחיר העגבנייה מגיע לכ-8 שקלים, אז 4 שקלים לק"ג נראה מחיר שפוי "ונורמלי" ולכן מוצאים ברשתות כרוב לבן וגזר שמחירם הרגיל הוא כ-2 שקלים לק"ג, במחיר של 4 שקלים.
מחיר העגבנייה העלה לא רק את מחירי הירקות, אלא גם את מחירם של מוצרים נוספים ואיפשר למחלקות הסחר ולקניינים לייקר עוד מוצרים ולשפר באופן כזה את נתוני הרווחיות הגולמית של הרבעון הרביעי של השנה ובכך לשפר את ביצועי השנה ואת הירידה המתמשכת בצריכה ובקניות ברשתות.
לדוגמה - לפתע אנו מרגישים עלייה במחירי הטחינה, הפירות היבשים, חלב הסויה ועוד כל מיני מוצרים "חקלאיים", אשר הקשר בינם לבין מחירי העגבנייה הוא יותר ממקרי.
סטטוס-קוו
גם הבעיות ברשת מגה, אשר נלחמת בימים אלא על חייה, אינן תורמות "לתחרות" בין הרשתות והן מתחרות בשבועות האחרונים מי מייקר יותר את סל הקניות ומי מציע מבצעים שהם לא באמת מבצעים אמיתיים על מוצרים שאנחנו זקוקים להם בשוטף, אלא "מבצעי עומק" על מוצרים אזוטריים בלבד.
לצערנו, זעקות על יוקר מחייה וכתבות על נזקקים, הרחבת היבוא והגדלת מעגל העוני והנזקקות מצד אחד, ומנגד סוג של "סטטוס-קוו" בין רשתות השיווק, העדר מבצעי עומק - הוא מן סוג של רגיעה והשלמה, שמשמעה ייקור מחירי צרכן ואגירת שומן אצל הרשתות.
ומה הפתרון?
הפתרון הוא - "להכריח את הרשתות להתעורר" ולהתאמץ יותר!
איך עושים זאת?
1. לקנות מה שצריך ולא את המבצע של הרשת.
2. לפצל סל קניות - לא להתבייש לקנות ביותר מרשת אחת.
3. לצמצם את היקף הקניות.
הידעתם?
כ-30% ממה שאנו קונים, נזרק לפח.
טריק ידוע הוא, לדלל את עגלת הקניות בתור לקופה ולהוריד כל פריט עשירי.
אם קנינו לדוגמה 10 תפוחים, לא יקרה כלום אם נוריד אחד.
כנ"ל עם המוצרים - אם קנינו 10 מוצרים, לבטח לא יקרה כלום אם נוותר על אחד.