עומד בתור לפניך ומתעלם בחוצפה מהעובדה שהיית שם לפניו? עוקף מימין וממשיך במהירות שיא, באותה מהירות בה עלול היה לגרום לתאונה טרגית בה הנפגעים הם אתה וילדיך שברכב? מתעקש להישאר שבת בבסיס במקומך כדי שתוכל לפגוש את בת זוגך סוף-סוף? מסכן את חייו עבורך כשהוא קופץ על מחבל חמוש בלי לחשוב פעמיים? מקלל ביציע וממציא מחדש את השפה העברית? אולי מבייש אותך בנתב"ג? בחו"ל?
אין ספק שאנחנו מדינה המתהווה ומתעצבת בצל טראומה, ליתר דיוק טראומות שהמשותף להן: פחד קיומי בסיסי ברמות משתנות, משתנות בהתאם לתקופה, לאזור מגוריך, ברמות המודעות והלא מודעות, לטוב ולרע. הערכים והמאפיינים הקולקטיבים לאזרחי מדינת ישראל באשר הם, מושפעים בהכרח מעובדה זו.
נוכח הניגודיות, ההקצנה ועוצמת התחושות המתעוררות בנו, בעיתות דחק (כמו גם בעת הזו, בה תחושת הביטחון האישית רופפת), כאשר אנו עדים לתופעת ה"ישראלי היפה", היא מעוררת בנו תקווה, פרטית ולאומית - שמא בכל זאת יש לנו אפיק אופטימי לחלום עליו. חשוב שנדע, כי יש בכוחנו להביא להתעוררותו ולהתערותו של הישראלי היפה בחברה באופן תמידי.
ניסיון החיים, החוויות והאירועים, מעצבים לא רק את אישיות האדם, אלא גם את אישיות האומה. כשם שהאדם בעל מכלול מאפייני אישיות בעלי בולטות משתנה, בהתאם לסיטואציה, לדרגתו ויכולתו הבוגרת של האדם לנהל ולנתב את התנהגותו, כך נראה שמתנהגת גם המדינה בניצוחה של החברה ובאופן בו היא מגיבה ומפנימה את האירועים הפוקדים אותה.
המאפיינים החברתיים כגון: ערכי הנתינה והמסירות, הפתיל הקצר, ההשקעה בחינוך, התמיכה בחלשים (או לפחות הרצון לתמוך...), הדאגה, שאיפה לביטחון, החוצפה, עמותות הצדקה, גאוות היחידה, ההתבטאויות הגזעניות, מתן
כבוד לשונה, והרשימה עוד ארוכה... מכלול המאפיינים קיים ובא לידי ביטוי במגזרים השונים, במינונים שונים, ולעיתים אף הניגודים נוכחים בד-בבד. כל אלה יחד מגדירים את "עם ישראל" ומקשים עלינו בעת הזו לאתר היכן נמצא ה"ישראלי היפה".
לאחרונה בולטת בחברה המודעות העצמית לתהליכי שינוי והעצמה. רבים פונים לטיפול ויעוץ מתוך רצון להגביר את המודעות למאפייניהם האישיותיים, להבין למה ומה מניע אותם לפעולה, לדרכי חשיבה מסוימים בתחום הבינאישי, האישי, במעגלים השונים בחיים, ובעיקר מתוך מטרה לגלות איך יוכלו להגיע לשלווה ורוגע פנימיים, לשלום. נראה כי גם כאשר התוצאה מתעכבת - עצם השאיפה אליה מקדמת.
מכאן עולה השאלה, האם מגמת המודעות העצמית, החיפוש אחר מימוש עצמי, תהליכי השינוי והעצמה לנו אנו עדים מניבה תהליך זהה ברמה הלאומית? האם ברמה הלאומית - קיימת שאיפה דומה? שאיפה להגיע לשלום פנימי, עם ועל כל מאפייני ורבדי החברה, על מגזריה השונים? או שמא, מנגנוני ההגנה, הביטוי ההתנהגותי המכוער שלנו כחברה, משרת נאמנה צורך כלשהו בתת-מודע החברתי?
נראה שרק טיפול יסודי מתוך הבנה לרצון לשינוי, אולי יש בידו לתת מענה לסוגיה זו. בעוד שטרם הוסכם / נמצא המטפל הראוי להנחות תהליך זה ברמה הלאומית, ייתכן כי בדומה למה שנמצא ברמת הפרט, כי עצם השאיפה לשלום הפנימי, ביכולתה לקדם ולעורר את התהליך, נראה שניתן לאמץ גישה זו גם ברמה החברתית. לשם כך, נדרשים רצון ונכונות לבחינה בוגרת אישית של מאפייני החברה על גווניה, הבניית היכרות כנה עם המגזרים השונים, לשם עידוד דו שיח מפרה, מתוך מתן לגיטימציה לעצם קיומם של המגזרים השונים, באופן כזה שמנגנוני ההגנה, בהיבט ההתנהגותי השלילי שבהן, יוכלו להתפוגג מעצמם.
במצב אופטימלי ואידיאלי מעין זה, לאחר השחרור ממנגנוני ההגנה הקולקטיבים הפתולוגים, יתאפשר מתן ביטוי אישי לכל מגזר, כך שיקל עלינו מאוד לאתר את הישראלי היפה, ולבסס את המשך התהוות המדינה על-פי ערכים שכולנו נהיה גאים בהם. כאמור, בשלב ראשון, גם השאיפה לכך יש ביכולתה לקדם את תהליך השלום הזה. השלום מתחיל בתוכנו - זו לא רק סיסמא... ומכאן, כל קורא מוזמן לבחון כיצד באפשרותו להניע תהליך פנימי זה בתודעתו האישית, אולי אף המעשית, באופן הייחודי לו, כך שאפקט הדומינו שיתעורר כתוצאה מכך, יוביל ברמה הקולקטיבית, למינוף ולהשגת מטרת תהליך זה: שלווה, רוגע ושלום חברתי. לטובת כולנו.