להפחיד את הפמניסטיות

א. השתולים

ארגון "אם תרצו" גמל למשמיצני השמאל כגמולם, והם זועמים, ומפעילים את כל שליחיהם להוקיע את הסרטון על ה"שתולים". הסרטון השערורייתי אומר בריש גלי מה שמרבית הישראלים יודעים - יש בתוכנו מי שמסייעים לאויב תמורת אתנן ניכר מממשלות זרות. איני מבקר טלוויזיה, ואיני עומד להעריך את הסרט מבחינה אמנותית, או קולנועית. את התוצא (אפקט) המקווה, לדעתי, הוא השיג: הנושא עלה לדיון. מאז ומתמיד אני בעד חקיקה, שתפקח על הון של ממשלות זרות, הזורם לזירה הפוליטית הישראלית. זה נהוג, למרות זעקות השבר, בהרבה מדינות דמוקרטיות - למשל, בארצות-הברית, שהלוואי ונתקרב לדמוקרטיות שלה, מחייבים סוכנים זרים ברישום ובדיווח (ולא רק זה - כשהשמאל הציוני רצה לחסל את פעילות אצ"ל בארצות-הברית גופא למען הצלת יהודים בשואה, הוא ניסה להפעיל את החוק האמריקני, כדי לגרש מארצות-הברית את הלל קוק - בכיר באצ"ל, שנודע בכינוי פיטר ברגסון, ויזם את הפעילות - בתואנה, שחרג מהמותר לסוכן זר). שום מדינה - גם לא האיחוד האירופי, ששגרירו הזדעק ברוב חוצפתו נגד הסרטון של "אם תרצו", לא הייתה מוכנה, שכספים של ממשלת ישראל יממנו פעילות פוליטית, או חתרנית בתחומיה. יש הבדל מהותי בין תורמים פרטיים - ואפילו תרומה מארגונים - לארגונים פוליטיים, לבין תרומות, שהם מקבלים מממשלות זרות. המשווים בין התרומות הללו מעוניינים להסתיר את הכוונה הזדונית של הממשלה התורמת. עניין אחר - כפי שקבעתי בפתיח - הוא הסגנון. "אם תרצו" עשו ל"שתולים" מה שהם עושים לכולנו, לכל הישראלים, זה שנים, ונהנים מאוד. ה"שתולים" צועקים מרה, כיוון ש"אם תרצו" הניחו בפניהם מראה אדירה, והלכו לחייך.

ב. צעד נכון

המדינה תובעת יותר מ-600 אלף שקל משני הצעירים, שביימו חטיפה של אחד מהם, וגרמו לבהלה ולהוצאה גדולה. זאת, בנוסף לתביעה פלילית נגד השניים. זה צעד נכון, שצריך להצביע על כיוון: יש לתבוע מכל מי שגרם ברשלנותו לחיפושים אחריו ולהפעלת יחידות חילוץ לשפות את המדינה על ההוצאות הכבדות.

ג. מינוי בעייתי

ד"ר אלוף מיל' אביחי מנדלבליט סיים את שירותו הצבאי כפרקליט הצבאי הראשי בצרימה רמה עקב מעורבותו במה שכונה "פרשת הרפז". היועץ המשפטי לממשלה, שהכשיר את מינויו למזכיר הממשלה, הכתימו בכתם חמור ביותר עקב כך. כתם, שצריך היה, לדעתי, לסכל את מינוי מנדלבליט למזכיר הממשלה ולכל תפקיד בכיר אחר בשירות הציבורי. ולא היא. כעת הוא המועמד היחיד, שבחרה ועדת האיתור - בהתנגדות יו"רה, השופט לשעבר אשר גרוניס - לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. למרות מה שכתבתי לעיל, יש סיבה אחת, שמצדיקה את מינוי מנדלבליט, למרות אי-"צינונו" במעבר ממזכירות הממשלה לייעוץ המשפטי: העובדה, שכנראה, ראש הממשלה תומך במינוי מנדלבליט ליועצו. אחרי הרבה שנים יהיה לממשלה יועץ משפטי, שלא יסכל מראש את פעולותיה, כיוון שאינן נעימות לחכו הפוליטי המעודן והאנין מדי.

ד. גם הם בשיאנים

כדאי להיות בכיר במערכת הביטחון. דוח שכר הבכירים בשירות הציבורי לשנת 2013 מלמד, כי מפכ"ל המשטרה (רק 85 אלף שקל בחודש ברוטו, המסכן), נציב שירות בתי-הסוהר (84 אלף שקל), הרמטכ"ל (81 אלף שקל), מנכ"ל התעשיה האוירית (יותר מ-118 אלף שקל) ומנכ"ל אלתא (יותר מ-105 אלף שקל). נמצאים ברשימת בעלי מאה המשכורות הגבוהות בשירות הציבורי. ואני מעז להסיק, שגם ראש שב"כ, ראש "המוסד" וראשי רפאל נכללים במסכנים, שכנראה אינם גומרים את החודש. להשוואה - שיאן השכר בשירות הציבורי לשנת 2013 הוא רופא, מנהל מרפאת מומחים בשירותי בריאות כללית (124,365 שקל ברוטו בחודש). אם נפשך לדעת - לפי הדוח, 140 מיליארדי שקל מתקציב המדינה מוקדשים לתשלום שכר וגמלאות למגזר הציבורי. את הטבלה אינם חותמים חיילי החובה, שמשכורתם החודשית הועלתה באחרונה בחמישים אחוזים, כדי שתוכל לגרד את קו האלף שקל.

ה. סיכול

התיק נגד ח"כ לשעבר ינון מגל, ייסגר. התברר, שאינו מחזיק מים, אך מגל כבר אינו בכנסת; וזו, כנראה, הייתה כוונת משמיצותיו. איני מצדיק את התנהגותו של מגל, למרות שאני מניח, שאם נשפוט אותה בהקשר המסוים של החברה החילונית בצפונובונלנדיה ושל מקום עבודתו הקודם (ואלה) איני בטוח, שהייתה כה חריגה. הפמיניסטיות הטהרניות ידעו לצאת חוצץ נגדו, וינון מגל החליט, שהכבוד המפוקפק להיות ח"כ אינו שוֹוה את הנזק, ופרש. כך, התדלדלה שורת הח"כים הימניים, שיכלו להפחיד את הפמיניסטיות. האם זו הייתה כוונתן מלכתחילה?! ואני שואל זאת לאור העובדה, שאינן קופצות לערוף את ראשיהם של שמאלנים ידועים, תרתי משמע - גם כאלה, שנודעים מאוד ביחסם המשפיל והמטריד נשים. כשלמדתי בארצות-הברית, לימדוני לקרוא לצדק בררני כזה - צדק של קנגורו. שיטת הסיכולים ותיקה מאוד בארצנו. הקורבן האחרון שלה הינו, כנראה, השר סילבאן שלום, והראשון, למיטב זיכרוני - אריה גוראל, ראש עיריית חיפה, שלא רצה לפנות את מקומו לעמרם מצנע, לפני יותר מעשרים שנה. ביניהם סולקו מן הדרך (ובעיקר, ממשרד המשפטים) בדרך זו רבים וטובים בתואנות-שווא, שלא היה בהן ממש (זכור לרע מה שאמר השופט עודד אל-יגון על התיק, שתפרה הפרקליטות לאביגדור קהלני). עתה, כאמור, הלהיט הוא האשמות בהטרדה מינית; וזה עובד לא רע, כנראה.