אינני בא להשוות בין דם לדם, בין הדם של חמשת נרצחי משפחת פוגל הקדושים, שני ההורים ושלושת ילדיהם לבין נרצחי כפר דומא - אף שם נרצחו ההורים על ילדם. רצח אזרחים הוא פשע נגד האנושות, ובמיוחד רצח מכוון של תינוקות בני יומם, כפי שעשו שני הרוצחים הערביים המתועבים מהכפר עוורתא ששחטו את יואב, אלעד והדס התינוקת בת יומה.
אבל היעדר הפרופורציה עליה אני מדבר בפוסט הכואב הזה היא ביחסה של החברה הערבית בארץ ישראל לרציחות המתועבות של בני עמם - אצלם לא רק שאין ארגוני "בצלם" או "שוברים שתיקה" אצלם, שוברים שיאי התלהמות, חלוקת ממתקים, וברכות מקיר לקיר על הרציחות המתועבות הללו.
השמעתם פעם את
איימן עודה או
אחמד טיבי, שלא להזכיר את
חנין זועבי, מגנים, ולו בלשון רפה את שחיטות התינוקות היהודיים? את הרצח של הורים לעיני ילדיהם? כדוגמת טבח של בני משפחת מזרחי בדרכם לליל הסדר, ובני משפחת הנקין?
וחשבון דמים לי עם אירגוני השמאל בישראל, ועם התקשורת ("תשקורת") "השומרת שתיקה" יחד עם הערבים, כל אימת שרצח יהודים מתרחש לקול צהלות המרצחים ובני בריתם באירגוני הטרור ובחברה הערבית כולה ללא הבדל.
נכון, טוב וראוי שאצלנו מקיר לקיר, לא רק מגנים את המקרים הבודדים של רצח ערבים חפים מפשע, אלא מפעילים את כל אמצעי האכיפה לגילוי מבצעי הפשע. היכן תמצאו בקרב הערבים אכיפה כזו? אדרבה, אבו מאזן, מנהיג מנוול ומכחיש שואה, השולט על חלק קטן מערביי א"י, דואג לרוצחים ולבני משפחותיהם גם מהחמאס וגם מאש"ף, מעניק להם משכורות עתק בכלאם או לשאיריהם, החופשיים להמשיך ולהסית לרצח כאילו לא קרה דבר.
אבל פרופורציה לא קיימת בין היהודים לערבים. עד שלא תקום מתוכם, כחברה תרבותית שלמה, קול זעקה נגד מעשי רצח שהם בגדר פשעים נגד האנושות, הם, כמו מעט רוצחים מאיתנו יהיו בקטגוריה משותפת אחת של רוצחים שהמטרה מקדשת את כל האמצעים המתועבים והאל-אנושיים שם הם נוקטים כלפי קורבנותיהם. והלא התרבות והמוסר היהודיים האמתיים, כמצוות התנ"ך, מצווים כי כל איש יידון בחטאו הוא, ולא יינשא עוון אבות על בנים..
ואלה מתוכנו המשתיקים את קול המוסר, שאינם מתריסים על הקמים עלינו לכלותינו, ואשר שוברים את קולות הזועקים חמס - הנם שותפים עקיפים לרצח ילדים יהודים, הורים ואזרחים חפים מפשע באשר הם.