רובם לא בעלי תואר אקדמי בתחום מנהל עסקים ואו ראיית חשבון, אך תהיו בטוחים שהם יודעים לחזות את מצב העסק, הרבה יותר טוב מכל אחד אחר, לפעמים טוב יותר ממנהליו בוגרי חשבונאות וכלכלה.
בדרך כלל, הם יודעים אם לעסק יש בסיס איתן, או שזה מקום ארעי שימיו ספורים. הם לא צריכים לקרוא את הדוחות החודשיים ולעבור על תזרים המזומנים השבועי, אך הם הראשונים לחפש מקום חילופי על-מנת להבטיח את פרנסתם היומית.
איך קוראים להם ומי הם? נכון ...העובדים.
לא קל לדובב ציבור זה, שכן הוא תלוי בחסדיו של המעסיק, אולם רגע אחרי שמצא מקום חילופי, הוא ישמח לשתף אותך בסיבות לעזיבת מקום עבודתו הקודם.
קופאית אשר החלה לעבוד בחנות יוחננוף, שיתפה אותי "בחוויה העגומה" שהייתה לה ברשת "שוק העיר", בהחלט לא ממקום של רכילות רעה, אלא ביקורת עניינית.
"מחירי המוצרים בקופה לא היו תואמים את מחיר המוצר - וזה ממש מעצבן, כי צועקים על הקופאית" "איחורים של קופאיות, פעם יש הרבה פעם חסר" "אין
לקוחות" "ספירות מלאי לא רציניות" ואחרי כל כך הרבה תובנות, אתם מתפלאים שהיא ממש קפצה על המציאה ועברה ליוחננוף.
נדמה לרגע שבכמה משפטים קצרים, עלתה הקופאית הנבונה על הבעיה המרכזית של רשת "שוק העיר", רשת חדשה יחסית, אשר בעיות הניהול בה זועקות לשמיים ונראה שיכולת השרידות שם נמוכה ביותר, אם בכלל.
הידעת? - בסמוך לקופה, מוצגים מוצרים, המכונים בעגה הקמעונאית "מוצרי קוו קופה"
- מוצרים אלא הם מוצרי דחף או "אימפולס" אשר מחירים לא יעלה על 20 שקל (מחיר אשר בדרך כלל לבעל, אשר רוכש אותם יש "אישור" מאשתו, ללא נזיפות קשות).
- מחקרים מראים שכשני שלישים מהלקוחות, מסתכלים ואו בוחנים אותם והם מהווים למעשה את הנקודה האחרונה ביציאה מהחנות, מאין, סוג של "פרידה".