השבוע היו הרבה מהומות בארץ, ככה לפחות הבנתי כשחזרתי לעבודה וראיתי שיואב גם חזר לעבודה, כי תפסו את הבן דוד שעשה קצת בלגן בדיזנגוף, אפילו שכוחות הצבא האכזריים הרגו אותו ולא ניסו אפילו לתפוס אותו ולשאול אותו מה באמת קרה. כי ברור שאיש לא יעשה בלגן סתם, אלא אם יש לו סיבה טובה לעשות את זה, כי לפי מה שאני יודע הוא היה מאוד מדוכא מהכיבוש וגם המשפחה שלו הייתה מאוד אצילית ובסדר עם כולם. טוב, אז שאלתי את יואב למה הוא כל כך מתרגש, והוא סיפר לי שהפעם כל הימנים והמתנחלים האלה ממש הגזימו, כי הם עשו רשת של מרגלים ומלשינים כמו במשטרים האפלים האלה שאנחנו זוכרים מההיסטוריה (ככה יואב אמר לי, ואני יודע שהוא תמיד מעודכן ויודע מה קורה) שהיו להם מלשינים רעים, ושלא היה להם בכלל אכפת מזכויות אדם ומהדמוקרטיה, כמו הארגון הזה שקראו לו "שטאזי" שהיה ממש אכזרי, בדיוק כמו האלה מהארגון של הימין והדתיים, שכל הזמן משקרים ומנסים לחסל את הדמוקרטיה.
ועכשיו הם אפילו מנסים לעשות לכל החברים שלנו האמיצים בושות ב"פייסבוק", וקוראים להם בוגדים ושקרנים, ובכלל ממציאים עליהם כל מיני המצאות, כמו שהאישה הזאת שהייתה פעם עושה תחקירים בטלוויזיה, ועכשיו נהייתה בוגדת בכל העקרונות שלה ומשתפת פעולה עם הרעים במקום להגיד את כל האמת, על אחד שהוא ממש ממש בסדר. וכל העניין הזה עם זה שהוא אונס ילדים, זה ברור שזאת רק המצאה, כי עובדה היא שפעם ניסו להציק לו, וכל האנשים הנאורים והתרבותיים תמכו בו, והצדק יצא לאור. אבל ככה זה כשהכוחות של הדמוקרטיה נחלשים, ואין ברירה אלא לנסות ולהישאר אוהבי אדם ודמוקרטיה ולהילחם על הזכויות של כולם, אפילו שהם לא יודעים מה הזכויות שלהם, ולכן האמיצים האלה (כמונו) כבר החליטו שהם יצאו לחו"ל, ושם הם יעזרו למדינות להחליט לעשות עלינו חרם, וככה המדינה שלנו תהייה חייבת להבין מה נכון ומה טוב בשבילנו האזרחים הפשוטים שנאנקים תחת המשטר האפל (שזה משפט מאוד רציני).
טוב, אז לא כל כך ידעתי מה להגיד לו, כי ברור שהוא צודק. אבל מצד שני, אני לא יכול באמת להגיד שאני מרגיש שאנחנו כל כך מדוכאים, כי העבודה היא בסדר, ויש לי חברה ונורא כיף לנו ביחד, ואני לא זוכר מתי בפעם האחרונה מישהו מהאנשים הפרימיטיביים והחשוכים הציק לי באופן אישי, אם לא ניקח בחשבון את החגים המטומטמים והמשפחה המפגרת שלי, בייחוד הדודה שלי הנודניקית, והדוד שלי שהוא בכלל שייך לאלה שהם מטומטמים מלידה ובלי שום השכלה אמיתית, ורק מדבר כל הזמן על כמה שאני ילדותי וטיפש (שזאת כמובן שטות גמורה) ושלפחות אני מטפל באבא שלי, שזה משהו שכל אחד צריך לעשות לפי דעתי, בעיקר כי לאבא שלי, למרות שהוא לפעמים קצת בעייתי, אין כל כך הרבה חברים והוא מבוגר. אבל גם אני חייב להודות שאין לי כל כך הרבה חברים חוץ מיואב וממשה שקל-לשקל מהמכולת ומרחמים מהטמבוריה, אבל כל פעם שאני בא אליו, זה עולה לי לפחות 300 שקל מזומן.
מצד שני, בדיוק בתחילת השבוע קיבלתי דרך האינטרנט הודעה ממישהי שהייתה איתי בבית ספר תיכון, רונית ברקוביץ', שכל מה שאני זוכר ממנה זה את השם ואת השיניים הבולטות שלה. והיא סיפרה לי שבשבוע הבא עושים פגישת מחזור כל התלמידים של פעם, למרות שלא הבנתי למה היא התקשרה, כי אני לא זוכר את התקופה הזאת בחיי כל כך לטובה. אבל למרות זאת הרגשתי שאני מאוד מתרגש, וגם החברה שלי חשבה שזה יהיה רעיון טוב להגיע לשם, או כמו שהיא אמרה לי בעצמה, "עכשיו כולם יראו מי אתה ומה אתה באמת שווה", שזה משפט שחשבתי לעצמי שעכשיו כולם יקנאו בי על מה שאני ועל החברה המדליקה שלי, בדיוק כמו שיואב מקנא בי. אז זה דווקא מצא חן בעיני.
טוב, אז בגלל כל זה, קצת הפסקתי להקשיב ליואב, ואפילו לא הסכמתי להיכנס לאינטרנט ולתרום בשביל הגיבורים האלה, למרות שבדרך כלל אני תמיד תורם לכל מיני מטרות טובות, אז למרות שיואב קצת נעלב, אבל מהר מהר אמרתי לו שהחברה שלי התחילה לחשוב איך לדבר בשבילו עם המכוערת שהוא אוהב מהביטחון, ואז מיד הוא ויתר על התרומה ושאל איך הולך לה. וכאן השתמשתי בשקר לבן קטן (שזה שקר כי הוא לא אמת, אבל הוא בעיקר נועד כדי לצאת בסדר, גם אם הוא לא קרה באמת) ואמרתי לו שהיא מתכננת להיפגש איתה בתחילת השבוע, ואז לפעול למענו בכל הכוח. בערב חזרתי הביתה והייתי מאוד מופתע לגלות שהחברה שלי כבר קנתה לעצמה שמלה חדשה כדי שנהייה מוכנים למפגש של הכיתה, ובגלל שאני איש מאוד מוסרי, זכרתי גם להגיד לחברה שלי שאולי כדאי שהיא באמת תדבר עם תמי המכוערת מהביטחון בשביל יואב, ואפילו שהיא נורא צחקה, היא הבטיחה לעשות מאמץ בשבילו, כי למרות שהיא קוראת לו מפגר ודביל, היא בכל זאת מחבבת אותו קצת.
אז עכשיו נשאר לי רק לחכות לשבוע הבא.