ביום ראשון, 16.1.16, בעת כתיבת שורות אלו, הייתה אמורה סיעת
המחנה הציוני בכנסת, לבקר בדרום תל אביב ולהציג, בפעם השנייה, את תוכניתה הקרויה "הצעת חוק שיקום שכונות דרום תל אביב". מדוע בפעם השנייה? משום שאת הראשונה הציגה הסיעה לתושבים בנובמבר 2014, באותו מבנה וניסוח כדהיום. הכותרת כללה גם תוספת האומרת "... ותמריצים לפיזור גאוגרפי של מסתננים". כבר אז זכתה ההצעה לדחייה מוחלטת ואף בתחושת עלבון וכעס של תושבי דרום תל אביב. פעילים מרכזיים של שכונות בדרום ת"א, אף כינו אותה כ’תרגיל יח"צני ובזוי’.
ההצעה מבקשת להסדיר את מעמדם של קרוב ל-50,000 מבקשי מקלט. "ההסדרה", אמורה להעניק להם אשרת עבודה שתתחדש מדי שנה ובדיעבד גם ביטוח בריאות. משאב מבוקש מאוד בקרב מהגרי העבודה הללו, בשים לב למצבם הבריאותי הבעייתי, בעת הגעתם מאריתריאה ומסודן (רופאים ישראלים בכירים, הזהירו באופן פומבי, לא אחת, מפני העסקת מהגרים אלה בייצור מזון ובהסעדה. ישראלים הנוהגים לאכול במסעדות המעסיקות מהגרים אלו, מסכנים, לטענת אנשי רפואה אלה, את בריאותם). כמו-כן אמור ההסדר להעניק זכות לשלוח את ילדיהם לפעוטונים ולגני הילדים, ובהמשך כמובן גם לבתי הספר בשכונות הדרום. הסיעה מאמינה כי ניתן לפזר את הריכוז הגדול של פליטים אלה, המצוי עתה בדרום תל אביב למקומות אחרים בארץ, כאילו כדי להשיב על התוכנית המגוחכת/נאיבית הזו, ולסנדל את התוכנית לפיזורם, באה עיריית תל אביב, וכבר עתה, החליטה, מתוך שהיא מביעה חוסר אמון בהוצאת ההסדר הזה אל הפועל, בתכנון מערכת חינוך, כולל כמובן גני ילדים ובתי ספר לילדי המהגרים בשכונות הדרום וברחוב לווינסקי וסביבותיו. מאחר שמוסדות אלו יהיו מיועדים בעיקר לאוכלוסיית המהגרים, היכונו לטענות על אפרטהייד, שיופצו מחר בכל העולם, לכשתוציא עיריית תל אביב את תוכניתה אל הפועל, ולכשיחבשו התלמידים האפריקנים הראשונים את ספסל הלימודים...
אוזניים ערלות
באורח מוזר, כאילו כפויה על-ידי כוח עליון, חוזרת הסיעה, שבעיני חבריה, ובמיוחד בעיני ח"כ
שלי יחימוביץ, היא סיעה "סוציאל-דמוקרטית", למהדרין, לסורה שוב ושוב. לכודה בידי הכוח האפל הגלובלי, הבין כוכבי, הלא הוא ה"פוליטיקלי-קורקט", אין היא מסוגלת להעביר לתושבי דרום תל אביב מסר של דאגה אמיתית לגורלם ולעתידם. נהפוך הוא. סיעת העבודה משדרת היום מסר הפוך בתכלית. מסר של התנכרות ושל התנכלות לתושבי דרום תל אביב. כל ההסברים של תושבי הדרום, לפוליטיקאים המגיעים אליהם, נופלים, במפגשים אלה, על אוזניים ערלות. אם תרצו השתקפות של גורלה המר והנמהר של מפלגת העבודה, בכל הקשור למערכת היחסים שלה ושל תושבי הפריפריה, וליתר דיוק שלה ושל הציבור המזרחי.
ממשלות ישראל לדורותיהן כבר חטאו, בהחמצת המטרה הבסיסית: שילוח המסתננים חזרה לארצותיהן או למדינות סמוכות, מתוך הסכם מוקדם עמן. הקילוח הדק של חוזרים, רק מדגיש את חסרונו של טיפול בסיסי יותר.
גם טיפול רפואי, מאולץ אמנם, ניתן כבר היום, כאשר יולדות ו/או אנשים חולים מגיעים לפתחם של בתי החולים, לא מסרבים להם. רק הידיעה כי הדבר לא מבוצע באופן גורף (להוציא הריונות ולידות), עדיין בולמת את הגל הגדול הבא של מהגרים.
הבלימה היחסית של גל ההגירה הגדול שאיים להציף אותנו, מצויה בעובדה כי המהגרים מופנים ל"תחנת" הגירה גדולה הלא היא מתקן חולות. אלא שפסקי דין של ביהמ"ש העליון שנפסקו בשל תביעות ארגוני זכויות אדם חרוצים למיניהם, כבר כרסמה ביעילותו של מחסום, בעיקר פסיכולוגי, זה.
בארץ רווחה הסברה כי הצונמי המפחיד הנשקף אלינו מאפריקה, נבלם בשל הגדר שהוקמה על גבול ישראל מצריים. זוהי טעות. גל המהגרים שהגיעו לאירופה מאפריקה, צלח מדבריות וגם את הים התיכון ומכשולים רבים אחרים, גדולים ושגיאים לא פחות מגדר זו או אחרת. כל גדר ניתן לעבור. אם יוסרו המכשולים הקיימים היום להתערותם של המהגרים בארץ, תגיע השמועה לאזניהם של המהגרים הפוטנציאליים באפריקה, והם רבים מאד, לפחות מאות אלפים, אם לא יותר, ואז יבוא גם יבוא הגל השני. שום גדר לא תעצור אותו.
התוכנית של המחנה הציוני לפתרון בעיית מהגרי העבודה ראוי שתישלל על הסף מסיבה נוספת זו. אין היא מביאה בחשבון, כי הידיעה על ישום תוכנית המאפשרת את התערותם של מהגרי העבודה בארץ תהיה הסרת המחסום האחרון מפני השיטפון הגדול, שסופו מי יישורנו.