אנו פועלים בימים אלו כדי לגרום לתיקון תקנות שווי רכב צמוד, כך ששווי טובת ההנאה הנצמחת לעובד מהרכב הצמוד שהעובד מעמיד לרשותו יחושב באופן נכון, הוגן ואמיתי.
התקנות לקביעת שווי רכב צמוד, הקובעות את שווי השימוש ברכב הצמוד באופן גלובלי, לפי 2.48% ממחירון היבואן של הרכב, אינן סבירות, לפחות בכל המקרים שבהם מדובר ברכב תפעולי הנוסע נסיעות רבות בשירות המעביד לטובת המעביד.
אנו מסתמכים על מרבית הפסיקה שניתנה בדיני המס, התומכת דווקא במס אמת על הכנסות וטובות הנאה ולא במיסוי על בסיס אומדנים משוערים. השימוש ביומן רכב על-פי מערכת המנוהלת על-ידי חברה חיצונית, כגון איתוראן או פוינטר, ומבוססת על דיווחי GPS, מאפשרת תשלום מס אמת.
אנו סבורים, כי התקנות סותרות את הוראות החוק - פקודת מס הכנסה - אשר מטרתו לחייב במס הכנסה רק הכנסה חייבת של נישום, או רק הנאה ממשית שניתנה לעובד, ולא סכום גלובלי שאין לו כל קשר להנאת העובד מהרכב הצמוד.
כך יש לנהוג במקרים רבים, כגון: רכב הניתן לעובד לצורך נסיעות לאתרי העבודה בשעות שאין בהן תחבורה ציבורית סבירה לאותו אתר; כאשר הרכב נוסע עשרות אלפי ק"מ בשנה לביצוע העבודה וערכו יורד בקצב מהיר בהרבה מאשר רכב שנוסע רק 16,000 ק"מ בשנה; כאשר מדובר ברכבי כוננות, אשר חייבים להיות צמודים לעובד גם בעת שהוא נמצא בביתו; כאשר מדובר ברכבים העובדים במשמרות לאורך כל שעות היממה, או רכבים המועברים מעובד לעובד ועוד.
קביעה שרירותית כקבוע בתקנות, לפיה שיעור ההוצאה הפרטית בגין שימוש ברכב הוא 55%, מתעלמת במפגיע מהשימוש בפועל - והכל בשם נוחות העבודה של רשות המיסים.
למעשה, אפילו רשות המיסים עצמה נקטה בעמדה פרשנית גמישה בעניין רכב צמוד לעובדים בעניין עובדי רפאל ומשרד הביטחון, וקבעה, כי עצם חניית כלי הרכב ליד בית העובדים, אינו מחייב מס בגין שווי טובת הנאה לעובדים אלו.
לאור עמדת רשות המיסים, נראה, כי יש מקום להירתם למאבק ציבורי שיביא לשינוי עמדתה ואף לשינוי חקיקה של התקנות.
