"אש ידידותית" - אסון מתמשך בצה"ל
פרשת מותו של סרן אליאב גלמן, מחייבת הפקת לקחים, לא רק ברמת חטיבת כפיר, שאנשיה ירו בשוגג את האש הקטלנית שגרמה למות הקצין, אלא בראש ובראשונה על-ידי מפקדת זרוע היבשה של צה"ל, מפקדה שלא משקיעה די מאמץ אינטלקטואלי ומעשי במניעת ירי דו-צדדי ("דו"צ" בעגת צה"ל) -תופעה שהיא בגדר של תקלה חוזרת ונשנית בתולדות צה"ל, והיא אחת מהרעות החולות המאפיינות את צבאנו.
כמי שנטל חלק מבצעי ב-5 מלחמות ישראל, אני ממשיך לראות שצה"ל איננו נותן את הדעת כראוי כדי למגר תופעה זו. הפתרון איננו קצין בטיחות בכל מקום אימונים, שהרי אין הפעלתו מעשית תוך כדי לחימה או במצבי חרום.
נושא ראשון עליו יש לתת את הדעת, הוא יצירת תרבות ארגונית נכונה של אימון הכוח הלוחם, והפנמה של הוראות פתיחה באש, שהן חוק המדינה שאליו נלווית סנקציה פלילית - האוסרת לירות במצב בו קיימת סכנת חיים על מי שמתכוונים להציל או להגן על חייו. (כך יש לדעתי לנהוג "בנוהל חניבעל", אותו יש לשרש מהצבא, אף כי אין זה המקרה הנדון של טרור הסכינים).
מקרה אחד
נושא שני שיש להקפיד עליו, הוא האימון באש חיה. יש להרחיב מאוד את אימון הכוחות ולספק את כל התחמושת הדרושה ואת שיטות האימון המתקדמות ביותר ללחימה בטרור, כדי שלא ייווצר מצב בו חיל לא מאומן ולא כשיר יפתח באש ויהרוג חפים מפשע. אני אישית זוכר את תקופת הסדיר (ערב ששת הימים) שבה התאמנו בגדודי הצנחנים כמו מטורפים, קודם על יבש ואחר כך על רטוב. לא זכור לי מקרה אחד של תאונת אימונים - וזה המשיך גם לחטיבת המילואים במשך שלושה עשורים, שבה זכור לי רק מקרה אחד של נפילת חייל באימון רימון ברמת הגולן (כאשר בכל אירוע מלחמתי הזכור לי נפלו בכוחותינו חללים רבים מאוד מירי דו"צ בשוגג).
דבר שלישי שחשוב לומר למפקדי הצבא: כוחות הקרקע של צה"ל אינם כשירים ברוב המקרים ללחימה בטרור, ואם שולחים חיילים לשדה הקרב העירוני בערים ובדרכים - עליכם לספק להם אימון נכון, ציוד ונשק מתאימים, שישולבו בתורת לחימה נכונה. מה שיחידות העילית של צה"ל עברו ועוברות כיום בתחום הלחימה בטרור - יש להנחיל לכל מי שיוצא למשמרתו, לצד אנשי המשטרה ומג"ב, ואת רמת האימון של יחידות העילית והסיירות יש לקדם במדרגה אחת נוספת כלפי מעלה.
מבחינת ציוד המינימום לקרב הטרור העירוני, דרוש לצייד את הלוחמים בשכפ"ץ קל שיאפשר בלימת סכין וירי מנשק קל, יחד עם ביגוד חסין אש נגד בקבוקי תבערה. כל חייל צריך לעבור לפחות אימון קרב מגע בסיסי הכולל לחימה נגד סכין ונשק קר אחר. אינני רואה סיבה מדוע לא לצייד את החיילים בכידון על הנשק הארוך, לפחות עם נדן מגן המורכב עליו, כדי לבלום במכות קת וקצה הכידון את הסכינאי התוקף, ועדיף ככל האפשר, להרוג את המחבל-התוקף ברובה מכודן או במכות קת, במקום לסכן את הכוח בירי אש בודדת או אוטומטית.
סיכום
כל הצבאות בעולם חיילי כוחות הקרקע מזוינים בכידונים כנשק תקני, אז מדוע לא לספק נשק מאיים מרתיע ומפחיד זה לחיילי צה"ל? אז בואו נסכם את הדברים: אימון מסיבי נגד טרור, ציוד מגן אישי, ונשק מתאים, בצד תרבות לחימה נכונה, מנהיגות צבאית בשטח, נהלים משוננים' וכשירות מוכחת הם לא רק דרך נכונה בדרך למיגור הטרור, אלא אמצעי נכון למנוע הרג מיותר וטראגי של לוחמים ואזרחים על-ידי "אש ידידותית" ממנה נהרג סרן אליאב גלמן זכרו לברכה.