לפני מספר שבועות צפיתי בתוכנית טלוויזיה שבה הוצג ספרו של ניר ברעם "הארץ שמעבר להרים". נו, נאמר שם כי ניר מציג פתרון לבעיה הפלשתינית שחורגת מתחום התוכניות שאנו מכירים, ומאחר שהייתי סקרן לדעת במה מדובר מיהרתי לקנות את הספר וקראתיו על 183 עמודיו.
הסתבר לי שהספר מתאר מצבים שונים בחלקי ארץ ישראל כמו הגדה, עוטף עזה ועוד. בכל המקומות מראיין ניר אנשים בשטח ושומע את דעותיהם לגבי המצב, לגבי העתיד, כיצד יהודים וערבים יחיו יחד או לא ועוד.
בלי פתרון אכן הספר כתוב יפה ונחמד לקרוא אותו. הוא לא מעמיס עליך כל מיני תובנות והתפלספויות מיותרות, אבל פתרון הוא לא מביא. מה שמשתמע ממנו הוא שפתרון שתי המדינות שבק חיים לכל חי, ואין היום משני צידי הגבול מי שמאמין בפתרון זה, ולכן בסיומו של יום אתה נשאר עם השאלה אבל בלי הפתרון.
מה שמסתבר מקריאת הספר הוא כי הערבים אינם מוותרים על דרישתם למקום הולדתם. זה שהבתים שלהם מזמן חרבו ולא נשאר מהם מאום זה לא נוגע להם. הם רוצים לחזור לחיפה, יפו וכו'.
ולכן אליבא לכותב הספר בלי פתרון לנכבה מ-48 ולגבולות 67 לא יהיה פתרון כלל, ולכן הוא רואה מין מדינה אחת בה חיות זו בצד זו שתי ישויות כאשר לכל אחד מעמד זהה וזכויות שוות.
מסתבר כי בעוד שאחרי
הסכם אוסלו הייתה נדידה מחשבתית לכיוון השמאל, בא ניר ברעם ומראה לנו שלאור ההתפתחויות באזורנו ככלל, ובפרט בסביבתנו, אין יותר מקום להסכם אוסלו ששבק חיים לכל חי, ועכשיו יש למצוא פתרון הדומה יותר למה שמציע הימין המרכזי, על פני הצעות השמאל שקרסו מול המציאות.