ונתחיל מהשורה התחתונה. כל עוד מרצ שולטת בכיפתה של מפלגת העבודה, השלטון במדינת ישראל לא יתחלף.
מרצ היא מפלגה חיונית. בבחירות האחרונות הצעתי לקרוביי המתלבטים מהשמאל להצביע מרצ כי היה חשש שלא תעבור את אחוז החסימה. אבל מרצ היא נישה, נישה קטנה, אשר איננה מתיימרת אפילו להיות מפלגת שלטון.
לכן מרצ חשובה. הקול שהיא משמיעה הוא קולם של כ-5% מהאוכלוסייה, וזה אחוז מספיק גדול על-מנת להיות מיוצג בכנסת. ואף אם הייתה חצי או פחות, הייתה ראויה, אבל לפיד וליברמן במהלך חסר אחריות וקצר ראות כמעט העיפו את מרצ מהכנסת והכניסו אליה מפלגה ערבית עם הנהגה טרוריסטית ומסיתה.
אבל מפלגת העבודה היא לא מרצ. מפלגת העבודה היא מפלגה המתיימרת להיות חלופה לשלטון, ושם שולט השלי-ליזם, שם שולטת מרצ.
השלי-ליזם הופך את מפלגת העבודה למרצ דור ב' בעיני הציבור, ממש כמו הציפי-ליזם, ואז מפלגת העבודה הופכת ממפלגת שלטון לנישה שמאלית זניחה.
ואם נקשיב לדברי הרצוג נבין גם שהשלי-ליזם הוא לא רק מרצ אלא גם גורם חתרני, גורם אשר לדעתי מסכל כל אפשרת שכוחות רציניים אשר לציבור יש אמון רב בהם, יגיעו לעמדות מפתח במפלגה, ומחסל את הסיכוי האלקטוראלי שלה.
למפלגת העבודה עבר מפואר - הקמת המדינה, בניית התשתית הצבאית והמדינית בשנותיה הראשונות. בהמשך נעשו טעויות, חלקן קשות, והשלטון התחלף – זה טבעו של עולם, זו טבעה של דמוקרטיה.
וגם לצדה השני של המפה הפוליטית, מפלגת הליכוד, יש זכויות רבות, וגם היא עשתה ותעשה טעויות, אך כל עוד השלי-ליזם והציפי-ליזם שולטים בכיפתה של האלטרנטיבה, אנחנו נחרוק שיניים ונקבל כל טעות של השלטון ולא נחליפו. כמעט כל שלטון עדיף משלטון השלי-ליזם.