ארבעה אזרחים תמימים נטבחו בתל אביב, אחרים פצועים קשה. בוקה ומבולקה באחד מאזורי הבילוי ההומים בתל אביב. גם המשדרים האין-סופיים בכל כלי התקשורת חוזרים אל מסלולם הרגיל בימים כאלה. דברת ועוד דברת, הערכות ועוד הערכות. אף אחד אינו יודע בוודאות מה קרה. העיקר השידור ולא המהות. פרשנים ומומחים מסבירים מה היה, להערכתם, ומה צריך לעשות. מציעים לחמש יותר אזרחים, להגביר את השמירה, לנייד כוחות מכאן לשם. באולפני הטלוויזיה מוזעקים מיד אותם אנשים שגם בפעם הקודמת הסבירו מה היה ומה צריך לעשות, ובכל זאת עוד פיגוע רצחני.
מה התועלת בדיון על הטקטיקה? איפה נעלם הדיון על האסטרטגיה? מסבירים לנו שהרמדאן זו הזדמנות מצוינת לבצע פיגועים. גם ההסתה בקרב הערבים אינה פוסקת. הכל נכון ומדויק, אלא שזה היה נכון ומדויק גם בפעמים הקודמות כשסיפרו לנו. אז מה נשתנה? היכן המדיניות הכוללת למלחמה בטרור? כך רון בן ישי, הכתב הצבאי הוותיק והמנוסה שאני מעריך מאוד: "הטבח בשרונה אינו הפעם הראשונה שפלשתינים מהשטחים מבצעים פיגוע באמצעות נשק חם או מטענים. גם בגל הטרור הזה היו פיגועים שביצעו פלשתינים מנועי כניסה של השב"כ שהגיעו עד גוש-דן. אבל בפיגוע הנוכחי אפשר להבחין בתכנון ובהכנות "מקצועיים" יותר, אף שלפי כל הסימנים השניים אינם חברי ארגון כלשהו וגם לא ביצעו את הפיגוע בשם ארגון אלא ביוזמה עצמית - בדומה לרוב הפיגועים בגל הטרור הנוכחי". יסלח לי הפרשן המכובד אך איני מבין את קביעותיו. לפי דבריו, אין זו הפעם הראשונה שמנועי כניסה מבצעים פיגוע. יש להבחין בתכנון והכנות מקצועיים (אגב, מעניין שהמילה מקצועיים מופיעה במירכאות, יען כי אין מקצועיות ממש למרות שנהרגו ארבעה ונפגעו עוד כ-20), אך אין השתייכות ארגונית. ואני שואל, מדוע זה כה חשוב אם יש השתייכות ארגונית או לאו? התוצאה היא אותה תוצאה.
אין חדירות נושא "מנועי הכניסה" הוא נושא שחוק עד דק. כל מי שנוסע בכביש 6 יכול להבחין בקלות רבה בעשרות כלי רכב האוספים ערבים מן השטחים, מנועי כניסה. גדר הביטחון פרוצה לחלוטין וכל המבקש להיכנס לישראל יכול לעשות זאת בקלות רבה. מעסיקים ישראלים דואגים להבאתם של השב"חים לישראל לעבודה. טוב למעסיקים וטוב לשב"חים שאין להם ממה להתפרנס.
מי שלא השלים את בניית גדר ההפרדה אינו יכול להלין אל חדירה אל תחומי ישראל. עובדה היא שבאותם המקומות בהם קיימת גדר, אין חדירות. מי שהחליט שבגדר לא תושלם חייב לספק תשובות ענייניות ולא דברי תעמולה זולים.
לדאבון הלב, גל הטרור יימשך כי בגל הטרור הנוכחי הצעירים הם המובלים את הרצחנות. אין להם מה להפסיד. הם הגיעו למסקנה שאין להם עתיד, אין להם כל תקווה לחיים סבירים. לו הח"מ היה אומר זאת, מילא, אך אומרים זאת כל ראשי מערכות הביטחון למיניהם.
פעולות צבאיות בלבד או פתרונות של טרנספר כפי שהציע לפני מספר ימים רב כלשהו מן התנחלויות, אלא הזיות, במקרה הטוב. המלחמה בטרור אינה יכולה להיות רק צבאית. מי שמשלה את עצמו שפעולות צבאיות יביאו לפתרון, מוזמן להביט אחורנית אל ההיסטוריה של ישראל. הבון טון הוא לתקוף את הסכמי אוסלו. עברו עשרות שנים מאז וממשלות "לאומיות" שלטו ושולטות בישראל. טרור היה לפני אוסלו וממשיך אחר אוסלו. האם ההיקש הוא שאין להיכנס לתהליך מדיני? התשובה היא לא רבתי.
אובדן חיי אדם הוא נורא. האכזריות של הטרוריסטים בלתי נסבלת. סביר גם שבעיית הטרור המשתולל לא תיפתר באחת. עם זאת, ללא שילוב של פעילות צבאית, מודיעינית יחד עם פעילות מדינית, אין כל סיכוי ממשי להקטין את גל הטרור הנוכחי.