יאיר לפיד הובס, כל אשר עמל עליו עם מפלגתו עשירת המנדטים הלך לפח, נושא הגיוס חזר בהרגלו לבית המשפט, התקציבים לחרדים טופחים והולכים, ליבה כבר לא מעניינת, הסבלנות והעקביות החרדית ניצחה שוב.
ומדוע? כיצד החרדים מצליחים בכל פעם להפוך שוב את הקערה על פיה, אפילו אם קמות ממשלות המנסות לתקן את העיוותים המאד בעייתיים שנוצרו במשק ובחברה?.
שתי סיבות לדעתי.
הנאמנות של החרדים לדרך, ולפיד הולך על-פי כיוון הרוח
בניגוד למפלגת לפיד בפרט ולכל מפלגות המרכז בכלל המפלגות החרדיות נאמנות לדרך, הן לא זקוקות לקמפיינרים, הן לא זקוקות למנסחי סיסמאות ולעומתן מפלגת לפיד כבר דילגה דילוגים רבים מ "איפה הכסף" דרך הדודה מחדרה, עובר דרך התוכנית הערבית, וכלה ב-WHO KNOWS WHAT.
מה שאומרים מחקרי השוק והסקרים, זו המדיניות. מכוונים את החץ על-פי הרוח.
אין לחרדים עניין בכיסא ראש ה
ממשלה, ולעומתם זה הנושא היחיד המעניין את לפיד - החרדים מכירים בכוחם המוגבל, ומנצלים אותו עד תום תוך אחיזה בעקב האכילס של הפוליטיקה בישראל, ומאחר שאינם מהווים איום על כסאו של ראש הממשלה, אלא אם יסרבו להשתתף בממשלתו, ודרישותיהם הם בעיקר כספיות ונוגעות לקהילה שלהם, קל מאוד להתפשר אתם.
ואילו עם לפיד ולבני הבין ראש הממשלה שהלבה מבעבעת כל הזמן מתחת לכיסאו עד אשר נשבר לו, הוא שלח אותם הביתה, והממשלה התפרקה.
ראש הממשלה מעלה את הרף כל יום
מה עושה ראש הממשלה עם ההיגיון הפוליטי החד שלו? הוא מוותר לחרדים צעד אחר צעד, תוך שהוא מגובה בהסכמים הקואליציוניים, וכל צעד כזה מרחיק עוד ועוד את יאיר לפיד מהיעד הנכסף שלו, אשר כל בר דעת חייב להתחלחל ממנו, והוא תפקיד ראש הממשלה.
לאדם הסביר קשה לראות ממשלה שאיננה ממשלת אחדות לאומית ללא החרדים, וכניעה של לפיד לכל הגחמות החרדיות שהכניס נתניהו בדלת הקדמית, לא תשארנה ללפיד תומך וחצי מקהל תומכיו המרובים בגבולות צפון הרצליה ודרום ראשון לציון.
זה בדיוק ההבדל בין החיפזון והיהירות לבין החוכמה והיסודיות, זה בדיוק ההבדל בין נאמנות לאידיאולוגיה, לבין חץ שמובל על-ידי הרוח.