עם ההסכם שנחתם עם טורקיה על הפשרת היחסים הגיע גם נספח של השקעות בתשתית של עזה מהסוג של תחנת כח, התפלת מי ים ועוד, ומיד קמו הצעקנים למינהם ויצאו נגד הדבר הזה כאילו שנפלנו בפח שטמנו לנו הטורקים.
אז בואו נבחן זאת בהגיון. הטורקים ראשית היו צריכים סולם לרדת מהעץ שטפסו עליו כאשר דרשו את הסרת המצור ואלה הנושאים כי הסרת המצור מבחינתם היה קודם כל אקט הומני של הקלות על האוכלוסייה האזרחית. ואת זה הם השיגו.
שנית, השקעה בתחנת כוח תוריד את הלחץ מתחנת הכח שלנו באשקלון וממילא גם את האחריות שלנו כי כאשר היינו מחשיכים את עזה מיד יצאו נגדנו על הפגיעה בנפש, כי גם בתי החולים סבלו מכך. אנו גם נפסיק לסבסד את החשמל כי הם לא יקנו מאיתנו ולא יהיו חייבים לנו כספים.
פיקוח ובניה
עזה דלה במשאבי המים וגם אנחנו. בניית מתקנים להתפלת המים יביאו אותם ליצור עצמי ולאחריות עצמית בעניין ויורידו מאיתנו עוד לחץ בינלאומי.
הפיקוח והבניה יהיו תחת עינו הפקוחה של
ארדואן, שהוא חזק הרבה יותר מאבו מאזן, שאינו נכנס לעזה מאז הבחירות בהן השתלט החמאס על הרצועה.
עד כה מי שהיה מאוים ברגע של מלחמה או התחממות בגבול היו מתקני התשתית שלנו. עכשיו ניתן יהיה לאיים על מתקני התשתית בעזה.
התושבים המקומיים יתחילו לטעום טעם של חיים אחרים טובים יותר וזה יביא לרגיעה ויתכן גם לשינוי אסטרטגי בחזית החמאס (חלום רחוק אבל קיים). תקום תנועת התנגדות לחמאס כל אימת שחירצה לחמם את הגבול וזה כשלעצמו דבר חיובי.
כאשר אין נמל עצמאי בעזה הטורקים תלויים ביצוא לרצועה בנמל אשדוד תחת עיניהם הפקוחות של כוחות הביטחון שלנו ולכן הצעד של ההסכם עם טורקיה מביא הרבה יתרונות בטווח הקצר והארוך ויתכן שמעז יצא מתוק.