נפתלי בנט, שר החינוך, החמיץ ומחמיץ הזדמנות נדירה שנקרתה בפניו בתפקידו החשוב כשר החינוך. במה דברים אמורים?
במשך שנים רבות נפתחת שנת הלימודים בתאריך 1 בספטמבר. שנות הלימודים נקראות אומנם בשמן העברי. כך, למשל, בעוד שבועות אחדים תיפתח שנת הלימודים תשע"ז. אולם משום מה המועד המדויק של תחילת הלימודים - בשנים שבהן אין שביתת מורים - נקוב דווקא לפי הלוח הלועזי, 1 בספטמבר או סמוך אליו.
המשמעות של פתיחת שנת הלימודים בתאריך לועזי היא שמספר ימי הלימודים מראשית השנה ועד ראש השנה משתנה בכל שנה: לפעמים מדובר בימים ספורים ולעתים בחודש ואף יותר, כפי שיקרה בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, תשע"ז. התוצאה היא שבשנים מסוימות ילדי ישראל אינם יכולים להספיק ללמוד על חגי ישראל ותרבותו בימים הבודדים שלפני ראש השנה. ובהמשך, כאשר יהפכו לאזרחים בוגרים, אזרחי ישראל ימשיכו לשאול את השאלות התמוהות כמו מתי "יוצא" השנה ראש השנה ומתי "נופל" יום הכיפורים. כבר למעלה מ-3,500 שנה שמועדים אלה חלים בתאריכים א' בתשרי ו- י' בתשרי בהתאמה, עוד מהימים שבהם איש לא חלם על הלוח הנוצרי ("הכללי", "האזרחי", "הלועזי"). חגי ישראל אינם "יוצאים" ואינם "נופלים".
האתגר מונח לפתחו של נפתלי בנט, שר החינוך. בסמכותו לקבוע אחת ולתמיד שכל שנת לימודים תיפתח ביום א' באלול במקום ביום 1 בספטמבר. במקום קיבוע של תאריכים לועזיים חסרי משמעות, מה יותר פשוט מלקבוע שכל שנת לימודים תיפתח ביום א' באלול, וכך יהיה תמיד חודש לימודים מלא עד ראש השנה. כך יהיו לימודים סדירים במשך חודש, ולא המשך הבטלה של החופש הגדול עד "אחרי החגים". כמובן שמיד יקומו תלמידים, ובעיקר מורות ומורים, ויתבעו את עלבונו של "החופש הגדול", מחשש שזה יקוצר. גם בלי להגיע להחלטה הדרושה שחופש זה ארוך מדי ובזבזני מדי (סוגיה זו ראויה לדיון נפרד), אין כל בעיה להחליט שחופשה זו תתקיים בחודשים תמוז-אב במקום בחודשים יולי-אוגוסט. חום יולי-אוגוסט זהה לחום תמוז-אב. אין כל קושי ששנת הלימודים תתחיל ביום א' באלול ותסתיים ביום ל' בסיוון, במקום ביום 1 בספטמבר עד יום 30 ביוני.
קשר היסטורי חגי ישראל ומנהגיהם קשורים בלוח העברי ובעונות השנה בארץ ישראל. מי שמאחל שנה טובה סמוך לראש השנה מתכוון לשנה העברית החדשה, כלומר לזו המתחילה בתאריך א' באלול ולא לזו המתחילה בתאריך 1 בספטמבר או בתאריך לועזי אחר כלשהו. לוח שנה הוא מחזורי מטבעו, ואינו יכול להתייחס בכל שנה לתאריכים אחרים עבור אותם מועדים ואירועים. אבל, לא ניתן לתת משמעות לכך בעיני ילדים ומבוגרים כאשר מתנכרים ללוח שלנו.
הזדמן לי לשוחח עם 2 תלמידות כיתה ד', ילידות פברואר, ילידות פורים. אחת התלמידות לא זו בלבד שלא ידעה את התאריך העברי של יום הולדתה ושהוא חל בחודש אדר; היא אף לא ידעה מהו חודש אדר, וממילא גם לא מה הם החודשים האחרים בלוח השנה היהודי (אין חשיבות לכך שחלק משמות החודשים העבריים לקוחים מתרבויות המזרח הקדום). במציאות זו סכנת ההתבוללות מאיימת לא רק בתפוצות, אלא גם בארץ ישראל ובמדינת ישראל. אגב, חברתה, תלמידת החינוך הממלכתי-דתי, ילידת אדר, ילידת פורים אף היא, לא הכירה את חודש פברואר ואת סדר החודשים הלועזיים. אין מנוס משימוש מקביל בשני הלוחות, ואין להתעלם מאחד מהם. הם אינם באים האחד על חשבון האחר.
טוב ונכון עשו חלוצי ההתיישבות הציונית כאשר חידשו את מנהגי החגים היהודיים וקיבעו את קשרם לעונות השנה ולפעילויות החקלאיות: חג הקציר, חג הביכורים, חג האסיף, ראש השנה לאילנות. מעשה מבורך זה איננו שלם כאשר האירועים אינם מתפרסמים על-פי הלוח העברי (אין מניעה לפרסם גם את התאריך הנוצרי). אגב, ראש השנה לאילנות חל תמיד בט"ו בשבט, לא ב-16 בינואר, למשל. כמו-כן: כאשר העירייה של העיר העברית (?) הראשונה מפרסמת, למשל, שאירועי יום הזיכרון לחללי צה"ל יתקיימו ב-22 באפריל - במקום לציין ד' באייר - היא מנתקת את הקשר ההיסטורי ליום העצמאות, ה' באייר.
בימים אלה של ייאוש, הינתקות ואובדן דרך חשוב לשוב אל השורשים ולהשיב את התקווה ואת הציונות למחוזותינו. זהו צורך קיומי ללא קשר עם היותו של אזרח ימני או שמאלני בהשקפותיו הפוליטיות, דתי או חילוני במנהגיו ובאורחות חייו.
נפתלי בנט, שר החינוך, האם תיענה לאתגר ותקבע ששנת הלימודים תיפתח בכל שנה ביום א' באלול ותסתיים ביום ל' בסיוון? ואתגר נוסף, אולי בעניין זה יפעלו ראש הממשלה ושר החינוך במשותף. לוח השנה העברי איננו של ה"דתיים" אלא של כולנו. לוח השנה העברי הוא גם המכנה המשותף המקשר בין כל היהודים בעולם, המתחילים את שנתם החדשה מדי שנה ביום א' באלול.