"אתה באמת לא יודע, או שאתה רק עושה את עצמך?!". כמה שזה מעצבן ומרגיז, כבר עשרות פעמים דיברנו על זה ושוב זה חוזר על עצמו. הסברנו, נימקנו, הדגמנו ואפילו קצת חפרנו, אבל שום דבר לא עוזר.
בפרשתנו "מסעי" אנו נפגשים עם הרוצח בשגגה; בלי שום כוונה רעה, ברגע אחד של חוסר תשומת לב, נשמט הגרזן מידו של החוטב ונחת על ראשו של עובר האורח התמים שעצר לרגע לנוח בצל. העונש שמשיתה עליו התורה הוא לגלות לאחת מערי המקלט, שם מתגוררים בני שבט לוי. עיר המקלט תהפוך למקום מגוריו החדש, לפעמים במשך עשרות שנים, עד לפטירתו של הכהן הגדול.
הטלטלה שמניעה בחובה הגלות מזעזעת את הרוצח ומעוררת אותו לערוך חשבון נפש פנימי ונוקב, גם השכנים החדשים - שאמונים על חיזוק הרוח והמוסר בעם ישראל - אמורים להוסיף לתמהיל ולסייע בתהליך התיקון המתבקש.
היינו מצפים שהרוצח יעבור סדרת שיעורים מקיפה על ערך חיי אדם, זהירות ובטיחות, צער האלמנה והיתומים וכו'. אך האמת היא שהרוצח לא שומע אפילו מילה אחת על המעשה הרע שהוא עשה, מדוע?
אין צורך להסביר לאדם את מה שהוא כבר יודע. המעידה הקטלנית לא נבעה מבחירה מודעת או מהשקפת עולם מעוותת, אלא מאורח חיים כללי שבו היה מצוי הרוצח. קיים פער בין עולם המודע לבין התת-מודע, שברוב המקרים תופס את מושכות ההנהגה, והוא הגורם ל"ביצועים" הכושלים. במקום לדוש במה שברור לכולם צריך פשוט לשנות אווירה, ליצור תשדורת סמויה למעמקי הנפש ולהספיג את האישיות באווירה חיובית.
כך נצליח להשיג את מטרותינו גם בלי להסביר, לנמק, להדגים, לחפור ובעיקר לכעוס. באו ונעזור אחד לשניה, ניקח אחריות וניצור את האווירה המתאימה לבית ולמשפחה שלנו, אווירה שתהווה את המשטח הנכון והראוי ביותר להתנהלות היום-יומית ולצמיחה חיובית.