בלי הודעה מוקדמת, עלה שחקן לא ידוע עד הנה על מגרש המשחקים הלאומי והבינלאומי, ועם פתיחת אולימפיאדת ריו, ביום השישי, סמוך לכניסת השבת זמן שלנו, הפתיע בבעיטת יעף שהרעידה את קורות השערים בקיסריה ובוושינגטון. ספורט?
היינו רוצים לראיין את השחקן. קוראים לו מערכת הביטחון. הוא בועט אבל לא מתראיין. הוא מערכת. כוורת. הוא הקריה. כל הקומות. כל הלשכות. כל המטה הכללי. כל החילות בים ביבשה ובאוויר. הוא במחנות, הוא בחולות, הוא על אדמת הטרשים, על הגבולות, בסמטאות, במבצרים, הוא מפענח נעלמים ורודף נחילי מתנכלים, הוא כל העם צבא, וצבא כל העם. איך מראיינים שחקן כזה?
היינו גם רוצים לצלם אותו. לא היה עוד כמוהו. אבל אי-אפשר. הוא מערכת. איך מצלמים מערכת? אפשר לצלם את מסי הארגנטינאי מברצלונה, את רונלדו הפורטוגזי ממדריד, ואפילו את אריאן רובן ההולנדי ממינכן, אבל את הסטאר החדש שקוראים לו מערכת אי-אפשר לצלם. לא הומצאה עד הנה מצלמה פנורמית היכולה לקלוט בעדשתה את הכוכב מעורר ההשתאות הזה.
רצינו לברך אותו על תעוזתו. הוא לא כיוון לשער זוטא. הוא כיוון להבקיע את השער שהוא כנראה היותר מעורר יראת כבוד בעולם, בלי לחשוש שמא מגני אותו שער יירטו את הכדור בטרם יבקיע ויבעטו בו בשבעתיים עוצמה חזרה למערכת ממנו יצא. זה לא קרה. לא שאנחנו יודעים. אבל בינתיים זה בוודאי לא קרה. אבל המערכת, הבועטת בשם המפורש "מערכת הביטחון הישראלית" לא כפתה על עצמה זהירויות או תרגילי הסחה, לא התייעצה, לא שקלה, לא דיפלמה את עצמה בתבונות ההופכות את העצמות לרכיכות, אלא ירתה בלי מורא את הסכמי מינכן 1938 בין העיניים של הסכמי וינה יולי 2015 ואפילו מפני איזכור שמו של הפירר לא הבהילה את עצמה. עוד לא הייתה כזאת. אבל אי-אפשר להביע את ההשתאות באוזני המערכת, כי אין יודעים אל נכון איפה למצוא אותה חוץ מאשר בבעיטה עצמה, ולך דבר עם בעיטה...