כל מי שנוהג תדיר בכבישי הישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) מודע למציאות שתתואר להלן. הפעם, אינני מתכוון למצב הביטחוני דווקא, למרות שיש קשר בין הנושאים. כוונתי לנסות להציף נושא שהכול מודעים לו ושמעט מאוד נעשה על-מנת לשנותו.
הממשלה ב"רוחב ליבה" פתחה צירים רבים לתנועת כלי רכב ערבים. בציר שישים, בחוצה שומרון, בואכה אלון מורה, בגב ההר, בגוש-עציון, בבקעה, בחוצה יהודה ובצפון השומרון ובמרחבי בנימין נוסעות מדי יום עשרות אלפי מכוניות נהוגות בידי ערבים.
כמי שנסע רבות בכל הצירים הנ"ל אני יכול להעיד נאמנה שכמעט שאין נסיעה בה לא נתקלתי ברכב ערבי שנהגו נוהג בפראות. פראות כזו המסכנת סיכון של ממש את חיי המשתמשים האחרים בכביש.
מצב הכבישים בהרבה מקומות איננו מיטבי (באם לנקוט לשון המעטה) ועל זה מתווסף המחדל של תחזוקה לקויה של מכוניות הערבים. העדר פנס אחד או שניים, מכוניות שאינן ראויות להימצא על הכביש, העדר לוחיות רישוי, פליטת עשן עבה וסמיך, ספק רב אם המכוניות הללו היו עוברות מבחן רישוי לו נבדקו בישראל.
וטרם נגענו בעיקר.
אלמלא מעשי הרצח והטרור הייתי אומר שאין כמו נהיגת הערבים כדי להעיד על היות ישמעאל פרא אדם. אין ספק שתאוות הרצח ושנאת היהודים גוברת ב"תחרות" המפוקפקת הזו...
אלא שאופן הנהיגה של רבים מאוד מהערבים ברחבי הישו"ב מאופיין במהירות יתר, עקיפה מסוכנת ביותר, חציית קווים לבנים כאילו לא היו שם מעולם, הצמדות פגוש אל פגוש במהירויות גבוהות וממילא אי-שמירת מרחק, העדר איתות או צפירות אזהרה והתעלמות מתמרורים והתנהגות מקובלת ורצויה על הכבישים.
סיעתה דשמיא
נתקלתי באופן אישי, עשרות ואולי גם מאות פעמים, ברכב ערבי הנוסע מולי ממש בנתיב נסיעתי, תוך שהוא אינו מראה כל סימן של חזרה לנתיבו. חסדי שמיים וניסים גלויים מנעו ממני לא פעם אחת התנגשות חזיתית במצבים שכאלה. האטה מיידית ומשיכת ההגה לכוון השוליים עשתה על-פי רוב את מלאכת ההצלה...
וכשאינני מעורב אישית, אני רואה פעמים רבות מספור רכב ערבי היוצא ל"עקיפה" בעוד רכב אחר נוסע מולו בקרבה מסוכנת ביותר. נהגים רבים נוהגים כמוני וניצלים, מה עם אלה הפחות מיומנים או שיש להם פחות סיעתא דשמיא?
אגב, הפראות בנהיגה ואי ציות לחוקי התנועה מאפיינת גם את הערבים ברחבי ישראל כולה וסוד ידוע הוא שמספר הנפגעים בתאונות מקרב הערבים עולה לאין שעור על מספרם היחסי באוכלוסייה.
לאחר פרסום מנין ההרוגים בתאונות דרכים בשנה פלונית התבדחתי פעם עם חבר לו אמרתי שהרשויות משקרות בנוקבן את מספר בני האדם שנהרגו. תחת לציין שנהרגו חמש מאות וארבעים בני אדם היה נכון לומר שנהרגו שלוש מאות וחמישים בני אדם ועוד מאה ותשעים פראי אדם...
האכיפה בכבישי הישו"ב כמעט שאינה קיימת. כלי רכב צבאיים הם חיזיון נפוץ, מכוניות של משטרת התנועה כמעט שאינן נראות. במציאות זו של מערב פרוע וכשכל נהג העקום בעיניו יעשה חיי יהודים רבים בסכנה מתמדת ואין מושיע.
ועוד... המציאות בה הערבים נוהגים בפראות המסכנת חיים גורמת למצבים בהם מתרחשות "תאונות" לכאורה שהן פיגוע לכל דבר ועניין, שבהן לכתחילה התכוון הרוצח (ה"נהג") הערבי לרצוח יהודים, הרי זה באופנה היום. הקושי להוכיח שתאונה היא פיגוע הוא קושי אמיתי ולמגינת הלב לא פעם משתפות רשויות החוק פעולה עם טענת הרוצח הערבי כי בסך הכול בתאונת דרכים מדובר. מעבר לשאלת חיי אדם ופציעות גוף ונפש יש נפקא מינא גדול בהקשר של הכרה בנפגע כנפגע פעולת טרור...
ההפקרות שתוארה לעיל לא צריכה להימשך, אינה יכולה להימשך. גילויי סלחנות, עצימת עיניים והעדר פעילות אכיפה יזומה ועקבית עולה בחיי יהודים ואינה גזירה משמיים. נראה שבצד מאבקים רבים אותם עלינו לנהל בקשר עם יישוב הארץ, עלינו להרים קול גם בנושא זה.