כמי שנוהג לפקוד מסעדות ובתי-קפה מפעם לפעם, אני מצר על מנהג מגונה הנקוט בהם, משום מה, זה מכבר. אני מתייחס לאותו פלח-לימון, המונח אוטומטית בכוס משקה הסודה, שהזמנתי מראש לשולחן עם האוכל. .
למען הגילוי הנאות, זה בדיוק המקום להודות שאין לי דבר כנגד לימון. ההפך מזה הוא הנכון. אלא שכאשר אני מזמין במסעדה סודה צוננת ביום קיץ לוהט - אני מצפה לקבל בכוסי בועות מבעבעות של מים תוססים, ותו לא. אחרת הייתי מזמין לימונדה, או תה בלימון, שעליו גם גדלתי.
אם אין די. במנהג הכפוי, שאומץ ברוב חום בכל מסעדה, יש עכשיו צרה חדשה: קפה-לימונדה. האבסורד הקולינרי הזה, במחילה מכבודו, שלידתו בארצות שמעבר לים, מכה בימים אלה שורשים גם במסעדות לא מעטות כאן בארץ.
לימון מיותר
למצדדים בשילוב של קפה עם לימון יש נימוק כביכול משכנע. אלה מסתמכים על סגולות הבריאות שלו, לפיהן הקפה מזרז את חילוף החומרים בגוף, בעוד שהלימון שורף שומנים. וחוץ מזה, מרקיז, הם מתעקשים גם על כך שיש בתרכובת הזו סיוע ברור לשיפור טעמו של המשקה. אלא שמעל לכל מתעקשים המצדדים להוכיח כי יש בצירוף המוזר הזה משום מתכון מושלם לדיאטה קיצית.
לקשישא כמוני, שגדל זה מכבר על ברכי שמרנות קולינרית מוקפדת, קשה להשלים עם כזה מהפך. ושלא תהיה אף לרגע טעות: כשאזמין בפעם הבאה שלי במסעדה אספרסו מהביל וניחוח לקינוח - אני רוצה להאמין ולקוות, בכל ליבי ומאודי, שלא יושם מראש בספל שלי גם פלח-לימון, שכלל לא ביקשתי, כפי שמגישים לי אותו בכל פעם בכוס סודה צוננת, ומרתיחים תוך כדי כך את דמי.