קריסת החניון ברמת החייל ממחישה מחדש את מחדל ליקויי הבנייה במדינה. הסטטיסטיקה היבשה והאכזרית מעידה שליקויים שכאלה מצויים, לאמיתו של דבר, בכל בניין חדש שמוקם. גורמים לכך לא רק פועלי-בניין בלתי-מיומנים, או מחסורם הגדול של מהנדסים ומנהלי-עבודה, אלא גם הקבלנים בכבודם ובעצמם, המנסים בכל דרך שהיא לחסוך כספים, על חשבון בנייה בטוחה. בד-בבד נדחק לא אחת בה בעת אל הצד מינויים של מהנדסי-בדק, האמורים לעמוד על משמר הבנייה.
יסודות רעועים, אריחים שנופלים, או מן הסתם רטיבות בקירות - הם רק דוגמאות אחדות למחדל מתמשך בענף הבנייה. שורש הרע הוא מספרם הזעום של מפקחי הבטיחות בישראל, המהווים בסך-הכל שליש מהמינימום שנקבע על-ידי מדינות ה"או.אי.סי.די" המתפתחות, שישראל מתיימרת להימנות עימהן. הדברים אמורים בשישית (!) ממספר המפקחים המקובל במדינות אלה, כשאת התוצאה מכך ניתן לראות במספר הנפגעים הגדול, יחסית, בענף הבנייה. אלא שלמרות ריבוי התאונות - מצא משרד הכלכלה לנחוץ להפחית את מספר הביקורות באתרי הבנייה, ובכך רק תורם לאסון עתידי.
הלקח
כך או אחרת, לא יוכל משרד הכלכלה להימלט מחובתו האלמנטארית לסגור מיידית כל אתר-בנייה שאירעה בו תאונה, נוסח זו שאירעה אתמול ברמת החייל, כל עוד לא תוקנו בו הליקויים החמורים, וכל עוד לא הוצגה תוכנית בטיחות חדשה והולמת, שאמורה למנוע תרחיש מאיים..
המציאות המרה מוכיחה, בינתיים, שמדי יום נפגעים פועלי-בניין בתאונות-עבודה, הנובעות מרשלנות ומזלזול משווע בחיי-אדם. רק לאחרונה הוסבה תשומת הלב של כולם לאותם קורבנות-שווא, שמצאו את מותם לאחר שנפלו מפיגומים רעועים, רק משום שלא עמדו לרשותם סולמות-תמיכה והצלה ראויים.