"סגן הקנצלר הגרמנית זיגמר גבריאל סימן אצבע משולשת לקבוצה שהפגינה מול ביתו' - את הידיעה הזאת פרסם אתר ישראלי אשר צייד אותה גם בתמונה ממחישה, וזו גרם אצלי לבלבול. בתמונה מניף סגן הקנצלר כלפי מעלה את האצבע האמצעית (האמה) שלו. האמנם התנועה הזאת נקראת 'אצבע משולשת'?
עד כה הייתי בטוח שלא זה שמה של התנועה. בדקתי בוויקיפדיה - גם היא מצדדת בגרסתו של האתר, טוענת שהתנועה בה מניפים את אצבע האמה תוך קימוץ שאר האצבעות אכן נקראת 'אצבע משולשת'.
פיגורה משלוש אצבעות
מוזר מאוד. 'האצבע המשולשת' בדמיוני היא מחווה אחרת לגמרי, זאת שברוסית מכנים אותה 'קוּקִיש' או 'פִיגַה' (תאנה): במקרה זה מקמצים את כול חמשת האצבעות אבל את האגודל דוחפים בין אצבע המורה לאצבע האמה. מה שמקבלים כתוצאה מכך מקרבים ישר לפרצופו של בן שיח. משמעות המחווה: 'זובי אתה תקבל ולא מה שדורש\מבקש' (סליחה על הביטוי הבוטה - אך זה הנושא הפעם). ברוסית בלשון נקיה למחווה זאת קוראים 'פִיגוּרַה משלוש אצבעות'. כאן זה הגיוני, כי בבניית המחווה משתתפים שלוש אצבעות - אגודל, מורה ואמה. ואיך אצבע מורמת אחת מצדיקה את השם 'אצבע משולשת'?
במאמר מוסגר: לאצבע המשולשת הרוסית, הלא היא 'הקוקיש', יש עבר מפוארת. פעם היא שימשה נימוק בתקרית הרצינית ביותר בין שתי מעצמות. בשנות ה-20 של המאה הקודמת הציבה בריטניה אולטימטום לרוסיה הסובייטית הצעירה. הרוסים דחו תחילה בתוקף את דרישות האנגלים. בין השאר הם הפיצו קריקטורה בה מצויר מטוס קרב רוסי בו במקום הפרופלור מופיע 'הקוקיש', וכיתוב: 'תשובתנו ללורד קרזון' (שר החוץ הבריטי דאז, החתום על התזכיר עם האולטימטום). מיד לאחר מכן נכנעו הבולשביקים ונענו לרוב דרישות התזכיר. אך בינתיים לא רק תלו את הפלקט בכול רחבי רוסיה הסובייטית, אלא גם הדפיסו על קופסאות גפרורים. כיום הקופסאות ההן מהוות פריט אספני יקר ערך.
מי מאיתנו צודק - אני או אתר החדשות ביחד עם וויקיפדיה - שיחליטו הקוראים.
רגע, מה קורה?
נתעכב על נושא המחוות, שהם חלק בלתי נפרד של כל שפה. הקדשתי להן פרק שלם בספרי 'עברית שפה מרתקת', לבקשתם המיוחדת של קוראיי אשר פנו אלי בשאלו: 'את התנועה 'רגע' למדנו בימים הראשונים שלנו בארץ. איזה עוד תנועות כדאי לנו ללמוד כדי להפוך לישראלים לכול דבר?' בלית ברירה ערכתי מחקר מאולתר, זה מה שלמדתי, ו אני מוכן לשתף אתכם, תוך תקווה שאשכיל מכם, נושאי השפה, יותר מאשר אחדש לכם.
כפי שציינתי, תנועות ידיים הן פלח ניכר בכל שפה, העברית לא חריגה בעניין זה. יש אפילו טוענים שדווקא הישראלים מפריזים בשימוש בידיים במקום במילים. קראתי פעם בדיחה: מפקד כיתה בצה"ל מורה לחייליו העומדים בשורה: 'תפסיקו לדבר או שאני אתלוש לכם את הידיים!'
התנועה השנייה החביבה עלי נקראת 'מה קורה?' פעם ראיתי מכרה שלי בצד השני של הכביש. מכוניות עוברות ברחוב ללא הפסקה, לא ניתן לחצות את הכביש, אז היא פנתה אלי בתנועת היד שהיא שאלה: 'מה קורה?' היא הרימה את ידה הימנית לרמה של פניה, פיזרה את האצבעות, וסובבה את כף ידה מספר פעמים ימינה ושמאלה - כאילו אצבע האמה שלה היא מברג, בעזרתו היא מנסה להבריג בורג לשמיים.
יש הרבה תשובות לשאלה הרת גורל כזאת; הנפוצה ביותר במקומותינו היא: 'ככה-ככה', לא נעים - לא נורא. גם את המסר הזה אפשר להעביר ללא מילים: את אותה כף היד הפרושה מורידים לרמת המותניים ועושים תנועה כאילו מנפנפים מעל המנגל כדי לשמור על אש קטנה. 'המצב לא משהו, אבל לפעמים יוצא לנו לעשות מנגל'.
ושלא יעבדו עליכם
את התנועה הבאה למדתי גם כן מבחורה. התלוננתי לפניה שכתיבת הטקסט דרשה ממני כוח וזמן רבים. הבחורה הגיבה בציניות: באצבע המורה שלה כאילו ניגבה את מצחה מזיע, והשמיעה צליל של עייפות גדולה: 'אוף!'. התביישתי והפסקתי להתבכיין.
אפשר להביע את רגשות כלפי תהליך, בן אדם, ארוכה או הצגה בלי לומר מילה: 'איזה דבר! מרשים! מדהים'. בשביל זה יש לקרב לחזה את כף היד הימנית עם אצבעות פרושות ולנופף מול הפנים כאילו היא מניפה. 'וואי, וואי, וואי! איזה מדהים'!
חבר ניסה לשכנע אותי שקרא באיזה אתר שראש ממשלת ישראל ונשיא רוסיה במפגש שלהם סיכמו שכל עולה מברית המועצות שהגיע לגיל 60 (גיל הפנסיה ברוסיה) יקבל מרוסיה גמלה חודשית בגובה של 1000 דולר. בתגובה הצמדתי את אצבע המורה של היד הימנית שלי לפניי באזור עצם הלחי מתחת לעיין ומשכתי קלות את עור פניי כלפי מטה, כאומר: 'עליתי על השקר שלך, אל תאכיל אותי בלוקשים. אני זוכר שהתאריך היום 1 באפריל'.
החומוס לפנים
חבר ישראלי פעם לימד אותי איך מבקשים מהמלצר במסעדה להביא עוד מנה של חומוס: באצבע עושים באוויר עיגולים, כאילו מחקים אחרי תנועת היד של השף אשר מורח על פני צלחת חומוס עם זעתר ושמן זית. (אם אתה מעדיף חומוס בדוּך, אך יש לך בעיה... סתאאאם).
איך לבקש מהמלצר להביא חשבון כולם יודעים, לא? פשוט 'חותמים' עם אצבע קבלה דמיונית באוויר. משיכת קטף היא תנועה מועילה ביותר: ישראלים יכולים להגיב בה להרבה שאלות ומצבים.
לא במקרה לא תיארתי לכם את תנועת הרגע. אני יוצא מההנחה שכל ישראלי מכיר אותו ומשתמש בה יום-יום. רק הוסיף כי תנועה כזאת בדיוק קיימת אצל עמים במרכז אסיה, אך המשמעות שונה לגמרי. האישה מקרבת את הפיגורה (שאגב עשויה גם משלוש אצבעות) לאפה של חברתה - וכאילו אומרת לה: 'איזו שלומיאלית את, עשית (אמרת) דבר שטות, וזה מאפיין אותך בכלל'.
פעם נסעתי בכביש בין-עירוני צר בלא הפרדת בטון בין הנתיבים הנגדיים. הנהג שנסע אחרי החליט לעקוף אותי, למרות שבקטע זה היה באמצע הכביש פס לבן רצוף. הוא לא רק הפר כלל חמור, אלא עשה זאת בצורה מסוכנת ביותר: בקושי הספיק לחזור לנתיב לפניי, ובדרך נס לא התנגש חזיתית במכונית שנסעה בנתיב הנגדי. הנהג שממול נבהל, והראה לנהג החפוז מה הוא חושב עליו: הוא תפח על קודקודו בכף ידו: 'נפלת על הראש?'
משוגעים וספורטאים
כאשר הרוסים רוצים לרמוז שפלוני הוא 'קו-קו', הם מסובבים אצבע ליד רקה: 'מועמד לאברבנאל'.
ושוב במאמר מוסגר: לידיעת הישראלים אשר עלולים לחשוב שזה פטנט ישראלי אסלי לקרוא למשוגע על שם בית חולים רלוונטי: כול תושב מוסקבה יודע שאם האיש צריך אשפוז ב-'קַנַטְצִ'יקוֹבַה דַצַ'ה' - אז הוא יצא מדעתו (שם נמצא בית חולים לחולי נפש). בעיר מולדתי במרכז אסיה המליצו לאשפז את האיש שאותו חשבו ללא נורמאלי ב-'נַרִימַנוֹבְקַה' (המוסד לחולי נפש היה ברחוב על שם נרימנוב). בית חולים 'בית לחם' בלונדון טיפל בתקופה מסוימת גם בחולי נפש - ולומר על איזה מקום שהוא הפך ל'בֵדְלַם' (ההגייה האנגלית של צירוף המילים 'בית-לחם') פירושו: נהיה בית משוגעים.
כולנו מפרגנים לספורטאים הישראלים באולימפיאדה. לא יזיק ממש להחזיק להם אצבעות: למטרה זאת מניחים אצבע האמה על אצבע המורה. רוסים במקרה זה 'קומצים אגרופים' (אבל יש להכניס את האגודל לתוך האגרוף, אחרת לא יעזור) . ואילו המחווה 'הנחת אצבע האמה על אצבה המורה ' משמעותה עבור הרוסים: 'מה שאני אומר זה סתם, לא אמת'.
לספורטאי המצרי אשר סירב ללחוץ את ידו של הספורטאי שלנו ובכך התעלם מאחת תנועות הידיים החשובים ביותר בתולדות האנושות, לחיצת ידיים, אפשר לא רק להשמיע נזיפה מילולית, אלא גם לעשות לן 'נו-נו-נו' באצבע המורה, אשר בכך הופכת לאצבע הנוזפת.
לא ראיתי בעצמי אבל הסבירו לי, שיש תנועה בה מקרבים כף יד עם אצבעות פרושות לפניו של פלוני. המשמעות: מברכים אותו, אומרים: 'חמסה עליך'. החבר הארמני שלי סיפר, שלתנועה זאת אצלם משמעות הפוכה: אתה כאילו מקלל את האיש, מאחל לו כל רע. לפני כ-30 שנה התרחשה בעיר ארמנית סְפִיטַק רעידת אדמה עוצמתית ביותר, המון אנשים נלכדו מתחת להריסות. אחד ממנהיגי ברית המועצות הגיע למקום כדי ללמוד מקרוב על הנזק. ברחוב ליד אחד הבתים שקרסו התקהלו סביבו תושבי העיר; אישה מבוגרת אחת שקרובי משפחתה עדיין היו מתחת להריסות, התקרבה למנהיג, כיוונה לפניו בתנועה זאת שתי כפות ידיה, והוסיפה מילים זועמות בשפתה. היא כעסה על הטיפול הכושל של השלטונות. המנהיג שאל את הראש העיר שליווה אותו, מה היא אומרת, ומדוע מנופפת לעברו את כפות ידיה. הארמני הסביר: 'היא אומרת שעוצמת הרעש הייתה 10 בסולם ריכטר' (ולא 7 כפי שדווחו הערוצים הרשמיים).
מי המציא את הקליק
הישראלים הביאו מארצות הברית את 'תנועת האקדח', החביבה במיוחד על הנשאים האמריקנים - גם הדמוקרטים וגם הרפובליקאים (בתקופת הבחירות מעבר האוקיאנוס אסור לנו להפלות מי מהם). נשיא נכנס לאולם מלא תומכיו, מסתכל מסביב, מבחין במישהו מוכר, בונה בעזרת אצבע המורה שלו משהו שדומה לאקדח ומכוון לעברו, ובו-זמנית קורץ בעיין. בכך הוא אומר: 'הבחנתי בך, זוכר אותך, לא מזלזל בך'. מעין מחמאה שקטה.
הייתי בטוח שהקליק שהישראלים עושים בעזרת אצבעות כדי להעביר מסר שהם יכולים לעשות משהו בצ'יק, המצאה ישראלית מקורית. עד שבסדרה הנפלאה 'חברים' ראיתי את רייצ'ל המקסימה עושה זאת עם אצבעותיה, וטוענת שמסוגלת בקלות לעשות משהו, עליו דיברו: 'Like this'. היא אומנם מתחתנת בסוף הסדרה עם רוס היהודי, אבל ספק אם נדבקה בתנועה מישראלים. סביר יותר שהישראלים למדו זאת מהאמריקנים, כמו את ההרגל לסמן תוך דיבור בעזרת אצבעות, שהדברים הנשמעים הם בכאילו, במרכאות כפולות ומכופלות.
עוד תנועה מיובאת מעבר לאוקיאנוס. בשנה שעברה ביקרתי בניו-יורק והזמינו אותי לראיון בשידור חי בתחנת הטלוויזיה הרוסית שם. בהפסקות הפרסום המנחה, שכנראה טיפה חשש תחילה, שהשיחה תהיה משעממת, סימן לי בהרמת שני האגודלים שלו: 'מצוין!'. רק אחרי זה גם בישראל שמתי לב לתנועה דומה עם אותה המשמעות. הרוסים במצבים אלה מסתפקים בהרמת אגודל אחד.
על החיבוקים, נשיקות באווירי, נשיקות בפועל ושאר חילופי נוזלים - בהזדמנות אחרת.
אני מודע לכך שהשארתי מחוץ ל'מחקר' שלי עוד הרבה פנינים. אך בכול זאת: הטענה הנפוצה כאילו הישראלים בולטים בשימוש בתנועות ידיים היא חסרת בסיס. בתחום זה לישראלים יש הרבה מה ללמוד למשל מהרוסים. אפשר לכתוב דוקטורט עב כרס בנושא זה. רק על קצה המזלג: כל רוסי יכול ללא מילים לסמן לבן שיחו שהוא מזמין אותו לשתות וודקה; סימן אחד - לשתות בכלל (נוגעים באצבע בגרון), סימן שני - לרוקן ביחד בקבוק של חצי ליטר, סימן שלישי - לרוקן בקבוק של רבע ליטר. יש סימן נפרד עם משמעות: 'תצטרף אלינו, חסר לנו שלישי כדי לקנות בקבוק של חצי ליטר'. קיימים לא פחות סימנים הקשורים לכסף. יש שפת תנועות עשירה שבעזרתם עבריינים מתחלפים ביניהם מידע בלי שהחוקרים מבינים, שהחשודים בעצם תיאמו גרסאות לנגד עיניהם...