אכן הייתה זו הלוויה מהסרטים. שמעון לא יכול היה להתפלל למסע מהודר מזה, אלא שההלוויה הציגה גם פן שאנחנו חשבנו שהוא ברור מאליו, כולנו חשבנו ש
שמעון פרס יש לו קשרים עמוקים בעולם הערבי והוא בא ויוצא בו אומנם בחשאי אולם עושה זאת.
הסכם אוסלו ולימים הסכם לונדון שלא בוצע הביא אותנו לחשוב כך, אולם מסתבר שבפועל היה אחרת והרבה אחרת. הח"כים הערביים מהרשימה המשותפת החרימו את ההלוויה פשוטו כמשמעו ומצאו נימוקים מנימוקים שונים שהלכו ותפחו ככל שהבקורת עליהם הלכה וגדלה.
ואכן הית הזאת חוצפה מצד חברי הכנסת הללו שלא הגיעו להלוויה, זחלקה גטס וזועבי כבר הוכיחו כי הם שייכים לחמאס ולא לנו, אבל כל האחרים שחשבנו שיהיו גשר לאחוד הכוחות השפויים במדינה אכזבו ואכזבו קשות.
גשר לשלום גם ערביי ישראל לא עברו בהמוניהם על פני הארון אלא הדירו רגליהם, ושמרו את כוחם להפגנת מהומות אוקטובר. איפה
אחמד טיבי החתול המלוקק, שבכל הזדמנות פותח פיו? הפעם הוא שתק שתיקה רועמת, בקיצור סקטור אחד הדיר רגליו מההלוויה.
ומנהיגי ארצות ערב שבאו בהמוניהם להלווית
יצחק רבין שר האינתיפאדה הראשונה לא באו הפעם ולעיתים שלחו נציגים דרג ג או ד, כך למעשה קיבלנו את המראה האומרת פרס לא היה גשר לשלום, זה שהוא חלם על כך והשמיע זאת פעם אחר פעם מסתבר שזה היה מהשפה ולחוץ.
כמו שיובל שטייניץ עבר ממחנה השמאל לימין, עבר פרס אבי ההתנחלויות בראשית דרכן אחרי מלחמת ששת הימים מהימין לשמאל, הוא היה נץ פוליטי במהותו ששינה את טעמו ועל כך קיבל את אהדת העולם המערבי והפך לאורח רצוי בבירות אירופה וארהב.
נכון ההיסטוריה תשפוט את מעשיו או מחדליו, והזמן הקצר שעבר מההלוויה אינו יכול להיות סיכום פועלו, אבל ניתן לאמר בבירור שעיקר פועלו היה דווקא בתחום הביצור הביטחוני של מדינת ישראל בראשית דרכה שמשפיעה עד היום, והרבה פחות בתחום עשיית השלום, הרבה מתהילת השלום הוא דווקא קיבל בזכות רבין שלהלוויתו הגיעו רבים ממדינות ערב ופחות בגללו ומעשיו.