אחד מנושאי השיחה ה"חמים" ביותר הוא הפער בין הדור של היום לדורות הקודמים שנוצר בין היתר בעקבות המהפכה התקשורתית.
עד לפני מספר עשורים, רוב המפגשים שלנו היו עם המשפחה הקרובה ועם השכנים בכפר, ובעיקר עם מי שקרוב אלינו מבחינה גאוגרפית, אבל כיום אנו יכולים לתקשר בקלות עם כל מי שאנחנו רוצים, גם אם הם נמצאים בקצה השני של הגלובוס.
המהפכה הטכנולוגית שאפשרה את התפתחותה של התופעה הזאת חיובית ומבורכת, ובעם זאת טומנת בחובה גם אתגר גדול.
בפרשתנו "לך לך", אנו פוגשים לא אחר מאשר את אבי האומה הישראלית - אברהם אבינו. הקב"ה נגלה אליו ואומר לו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" . היעוד הגדול של יצירת אומה מיוחדת שתהיה אור לכל שאר האומות מצריך מאברהם אבינו לעזוב את כל מה שהוא מכיר, ללכת אל ארץ לא נודעת ושם לבנות את משפחתו שתהפוך בעוד כמה דורות לעם.
שיחה בארבע עיניים
יעד המסע שונה מכל יעד אחר: 'לך - לך', אל אישיותך המיוחדת תלך, אל ייחודיותך, התרחק מכל מיני השפעות זרות ורוחות שיכולות לקחת אותך אל מקומות אחרים.
המשפט הכל כך עתיק "לך לך...", שנאמר לפני שנים רבות, עדיין מהדהד באוזנינו ורלוונטי מתמיד. למה? כי יכולת התקשורת הרחבה מעמידה אותנו במבחן לא פשוט - האם אנחנו מצליחים לסגור את דלת ביתנו ולהתמקד בזוגיות שלנו מבלי להשוות אותה לכל מיני מודלים אחרים שמנסים למכור לנו בסרטים? האם אנחנו יודעים לעצור ולא לחפש כיצד בן/בת הזוג דומה למה שראיתי אתמול באינטרנט? האם אנחנו רצים לשלוח כל תמונה בווטסאפ או להעלות לפייסבוק כדי שכולם יראו בלי לשים לב שחשוב לנו יותר שכולם ידעו מה קורה אתנו קצת יותר מאשר שהזוגיות שלנו תפרח ותלבלב?
חוקרים רבים הצהירו בשנים האחרונות כי המהפכה התקשורתית גרמה לפגיעה ביכולות התקשורתיות של אנשים. אם פעם היו יושבים לשיחה בארבע עיניים, בלי הסחות דעת, הרי שהיום כל אחד צמוד לטלפון הנייד שלו כאילו חייו תלויים בו. מילא שזה קורה במפגשים חברתיים, אבל כשזה קורה בזוגיות, יש כאן כבר בעיה יותר גדולה. מי מאיתנו לא נתקל בזוגות שיושבים בבית קפה ועוסקים בלצלם את המנה שהם קיבלו ולהעלות אותה לפייסבוק? בינתיים האוכל מתקרר, וכל אחד מבני הזוג יושב לספר כמה לייקים הפוסט שלו קיבל. פשוט עצוב!
לכן כולנו צריכים להיענות אל הקריאה של "לך לך..."- ללכת אל עצמנו, אל הבית שלנו, אל המשפחה שלנו ואל הזוגיות שלנו וללמוד לנעול לפעמים את הדלת.