הקדמונים דיברו על "היבריס", התחושה שהאדם יכול לעשות כרצונו או לדעת הכל. אלפי השנים שחלפו מאז לא שינו את טבע האדם - המחשבה שהוא יכול לנבא ולהעריך (כמעט?) בוודאות מלאה מה יקרה אם נעשה כך או אחרת. גם בבחירות האלה בארה"ב - למרות שעברנו את אנגליה ואת הבחירות אצלנו - לא נזהרו העיתונאים ושיכנעו אותנו שקלינטון זוכה. ושמא דיברו מהרהורי ליבם, אבל אז היה עליהם לעבור לעמדת טורי הדעה.
מה שעלה פה ובאירועים הקודמים היא תפיסה - הנפוצה יותר בקרב השמאל הליברלי, אם כי גם בימין לוקים בה - שיש בה חוסר צניעות כלפי ההיסטוריה. המחשבה שאפשר לתקן את החברה והיחסים בין העמים באמצעות חשיבה ושכנוע הגיוניים. נזכרתי בהבטחה הגדולה שסימן אובמה, שבראשית כהונתו בחר להגיע לקהיר ולפתוח דף חדש עם האיסלאם.
יש משהו תמים ואידיאליסטי במחשבה שאפשר להגיע למזרח התיכון, ערש הציביליזציה, ולשנות מגמות בנות אלפי שנים באבחת נאום או מאמצים דיפלומטיים. ואכן, התשלום לא איחר להגיע: כהונתו של אובמה פתחה דף חדש בתולדות האזור והעולם, ושיחררה רוחות עתיקות בנות אלפי שנים, שהיו כלואות בסד קולוניאליסטי שאירופה הכניסה לתוכו את עמי ערב.
"עָבְרוּ תּוֹלְדוֹת עַמִּים כְּשֹׁד בַּצָּהֳרַיִם,/ בֵּין חֵטְא וְדִין וְחֵטְא - אַךְ כֶּסֶל וּבְגִידָה / וְעִוְרוֹנֵי חוֹזִים וּשְׁאָר מַכּוֹת מִצְרַיִם / אֶת הַחִיּוּךְ הַזֶּה הוֹתִירוּ לְחִידָה". כך
נתן אלתרמן לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. הוא הכיר היטב את עיוורונם של החוזים בהיסטוריה, המתבוננים בה ומנבאים לנו עתידות.
כשאנחנו באים להעריך תוצאה של מערכת בחירות, כשאומה ניגשת להחליט מי ינהיג אותה, יש פה מעשה מכריע שאינו פוליטי בלבד, אלא משקף עמדה תרבותית, חברתית, דתית ואינטלקטואלית של הצדדים המתמודדים. משום כך, בצד הסקרים ושלל הפרשנויות, חובה לדעת שבתוך החברה - במיוחד חברה כה גדולה ומגוונת כמו זו שבאמריקה - יש זרמי עומק אדירים ורחבים הפועלים עליה הרבה מעבר למערכת הבחירות המסוימת, ובוודאי הרבה מעבר ליום הבחירות. תהליכים המתחוללים בעולם בכלל ובארה"ב בפרט מאז מלחמת העולם השנייה, וכאלה שמגיעים ממרחק של מאות שנים.
חישבו על תמונת המזרח התיכון כפי שהכרנו אותה בדצמבר 2010. כשש שנים בלבד חלפו. לא 60 ולא 600. בשש השנים הללו התחוללה מהפכה עצומה במבנה המדינות והעמים שהתפרקו מהלאומיות האירופית שנכפתה עליהם במאה האחרונה, וחזרו למבנים שבטיים וחמולתיים כפי שהאזור הכיר מאז ומקדם. גם האיסלאם משתנה לנגד עינינו בפריצת זרמים עתיקים, שהיו רדומים ועכשיו חדרו למרכז הזירה.
מבחינה זו, יום הבחירות הוא רק הפרי של התהליכים הגדולים הללו, שהגיעו למיצוי בנקודת הזמן המסוימת הזאת. דרושה אפוא מידה גדולה של ספקנות וזהירות שפעמים רבות נעדרת מהדיונים התקשורתיים והפוליטיים אצלנו ובעולם.