בדימונה יש מפעל טקסטיל, ולכל מיני רוצחים שמורעלים, מתפוצצים בכל מיני מקומות בעולם, לנו אין קשר, והמטוסים שהשמידו את הכור בסוריה הם ודאי לא מטוסים ישראלים.
בעניינים ביטחוניים מותר ואפילו חובה לפזר מסך עשן ולנצל את הפער בין הגורמים המחליטים לבין הגורמים המבצעים על-מנת לשמור על המחליטים מפני ביקורת, על-מנת שלא לתת לטקטיקה לפגוע באסטרטגיה.
אך מי שפועל כך במישור הפוליטי הפנימי, לא רשאי להיות מנהיג, אינו רשאי אף להיות ראש סניף של מפלגה בכפר נידח עם שניים וחצי תושבים באלסקה.
ומה כותבת לנו ח"כ יחימוביץ' "בטח שמתם לב שלמרות שאני לא מחמיצה הזדמנות להתעמת עם נתניהו, לבקר ולתקוף אותו - מעולם לא תקפתי את
שרה נתניהו"/
מעניין.
האם ראיתם מימי חייכם פוליטיקאי אשר ירד לחייו של פוליטיקאי אחר בגלל דפוסי התנהגות אישיים פסולים או בגלל בני משפחתו? ודאי שלא. למעט ביילין שירד על פואד וזה קרה רק אחרי ששניהם כבר לא היו פוליטיקאים ואחרי שפואד היה כבר מת למשעי.
ומדוע? כי הם שומרים על עצמם, לכל אחד יש משפחה, לכל אחד יש נקודות שחורות בעברו, וקוד השתיקה הוא קוד פרקטי אגואיסטי לחלוטין, לא מוסר ולא נעליים.
ומדוע צריך ראש הממשלה להודות בהפצצת הכור הסורי (ככל שישראל אחראית להפצצה הזו) כאשר זה אינו אינטרס ישראלי, וכאשר משקיעים 1,000 שקל וצובעים את המטוסים בצבעים לא מזוהים?
ומדוע צריכה יחימוביץ' להודות בכך שהיא וחבריה הם הגורם המתמרץ ביותר לסכל פוליטית בכל דרך אפשרית את ראשות ממשלתו של נתניהו כאשר חינם הם מורידים את הצבע האדום מדרוקר ואברמוביץ' והם עושים את העבודה השחורה, מנקודת מוצא אוביקטיבית לכאורה?
אוי לה לאותה צביעות.