הפתעות 1941: טעות לעולם חוזרת?

ההכנות למבצע ברברוסה החלו כמעט שנה לפני הפלישה. התאריך שאפשר לנקוב כהתחלת התכנונים הוא 29 ביולי 1940. ביום זה נערכה ישיבה סודית בראשות הגנרל אלפרד יודל, בה סיפר על כוונתו של אדולף היטלר לפלוש לבריה"מ. מספר שבועות קודם לכן, במהלך הקרב על צרפת, אמר היטלר ליודל שהוא ינקוט בפעולה נגד הסכנה שנקראת בריה"מ, ברגע שיתאפשר מבחינה צבאית. לאחר הסכם שביתת הנשק עם צרפת, החלו הגרמנים להכין את הפקודות לקראת הפלישה. להיטלר הוסבר, כי אין לתקוף את בריה"מ כל עוד קיימת חזית מערבית. לאחר התמוטטות צרפת ובריחת הבריטים בדנקירק, היטלר אמר ששוב לא קיימת חזית מערבית ואפשר לתקוף. בקיץ 1941 היה הצבא האדום חידה עבור שירותי המודיעין המערביים, וגם עבור הגרמניים. עם זאת, בריה"מ קיבלה התרעות רבות אודות הפלישה הגרמנית המתוכננת. ההערכות הן, שהגיעו 84 התרעות רציניות. ניתן לכלול בהן אזהרות בריטיות ואמריקניות, גם דיווח של המרגל הסובייטי הנודע ריכרד זורגה, שפעל ביפן, שדיווח על מספר דיוויזיות הצפויות להשתתף ואפילו על תאריך תחילת המתקפה. המודיעין הצבאי העביר התרעות רבות על ריכוזי כוחות גרמניים בגבול, טיסות סיור של חיל-האוויר הגרמני והעברת מירב יחידות הצבא הגרמניות למדינות הגובלות בבריה"מ. סטאלין לא פסל את האפשרות שגרמניה תתקוף, אך האמין שניתן יהיה לדחות את המתקפה לאביב 1942. הוא ניסה לקנות זמן באמצעות ניהול מדיניות פייסנית כלפי גרמניה, דבר הדומה במידה רבה למדיניות הבריטית והצרפתית לפני פרוץ המלחמה. נראה, כי ההסבר העיקרי להתעלמות של סטאלין היה שהוא היה משוכנע, שהיטלר לא יתקוף לפני 1943 או לפני שיכניע את בריטניה. סטאלין היה קורבן של הונאה עצמית, סיפק לעצמו תירוצים והצדקות להערכותיו השגויות ביחס להיטלר, ואמר שהתרעות מודיעיניות, במיוחד כאלו שהגיעו ממקורות בריטיים, הם ניסיון לגרור את בריה"מ למלחמה עם גרמניה לרווחתה של בריטניה. לכך יש להוסיף את הריסוק של הקצונה הרוסית. בעקבות הטיהורים הרבים שנערכו, כולל של קצינים שהיו אמונים על תוכניות ההגנה של בריה"מ, הצבא היה צייתן, חסר ניסיון, נטול שאיפות ונעדר יוזמה. מה שכן נשאר היה הפטריוטיות, דבר שלאחר מכן יתברר כמרכיב חשוב ביותר במלחמה נגד גרמניה. בשל מצבו, הצבא נמנע מביצוע מהלכים הגנתיים מקדימים, ובמספר מקרים אף נמנע מלהגיב למקורות אש גרמניים, שכן החיילים קיבלו פקודה שיש להימנע מכל פעולה שתהפוך לעילה גרמנית למלחמה.

גם המתקפה על פרל הארבור תוכננה זמן רב לפני ביצועה. מפקד הצי הקיסרי היפני, האדמירל איסורוקו יממוטו, הוא שתכנן את המתקפה כבר בתחילת 1941. יממוטו עבר השתלמות בארה"ב, והגיע למסקנה שכדי להשלים את ההשתלטות היפנית במרחב, יש צורך בשנה של שקט מהצי האמריקני בגזרת האוקיינוס השקט. המתקפה על פרל הארבור נועדה להשיג מטרה זו. לאחר עימותים רבים בנושא, קיבל יממוטו אישור להקים כוח משימה למתקפה. תוכנית ההתקפה התבססה על עקרון ההפתעה באמצעות כוח אווירי של מפציצי טורפדו, שימריאו מצי של נושאות מטוסים. בקיץ 1941 החלו הטייסים היפנים באימונים, ובסוף נובמבר עזבו שש נושאות מטוסים יפניות בדממת אלחוט את מפרץ היטוקאפו בדרכן לפרל הארבור. יממה לפני המתקפה, אחת המתרגמות במודיעין הצי האמריקני מצאה מברק יפני שנשלח שלושה ימים קודם לכן, ובו שורה של שדרים הנוגעים לתנועותיהן ולמקומותיהן המדויקים של אוניות מלחמה ונושאות מטוסים בפרל הארבור. המתרגמת גילתה, כי המברק מדבר גם על אותות שיינתנו מחלון בית מסוים באואהו (אי במדינת הוואי) לאוניות היפניות המסתתרות. כאשר המתרגמת הפנתה את המברק לראש מדור התרגום, הוא אמר שהדבר אכן דורש טיפול נוסף שיבוצע בהמשך השבוע הבא. במקביל, עבד ראש מדור התרגום על פיענוח שדר, תשובתה של יפן על להצעתה של ארה"ב במסגרת המו"מ בין המדינות. בשדר התגלה, כי יפן לא הייתה מרוצה מתשובת ארה"ב שדחתה את הצעותיה. כאשר הדברים הוצגו לרוזוולט, הוא פנה ליועצו ואמר: "זה אומר מלחמה". למרות זאת, לא נשלחה התרעה לבסיס הצי בפרל הארבור. המברק שמצאה המתרגמת, לא היה היחיד שרמז על התקפת פתע יפנית. חודשיים לפני כן, מודיעין הקשר של צבא היבשה פיענח שדר שנשלח לקונסול היפני בהונלולו, בו הוא נדרש לחלק את פרל הארבור לחמישה אזורים, ולציין את מיקומן המדויק של האוניות ונושאות המטוסים במקום. מספר קציני מודיעין דרשו ליידע את המפקדים בפרל הארבור, אך נענו בשלילה. לאחר מכן נשלחו שדרים נוספים לקונסול היפני, בו התבקש לאסוף ולמסור מידע על-אודות הכוחות האמריקנים באיזור, ובכללם בפרל הארבור. אף אחת מהתשדורות הללו לא הועברה למפקדים בשטח. הקונסול היפני הגיב ושלח בחזרה שדרים, שגם הם פוענחו על-ידי האמריקנים. אחד השדרים נשלח ב-6 בדצמבר, כלל פירוט של הכוחות העוגנים בפרל הארבור, וציין את העובדה שאין במקום סיורים אוויריים. שדר אחר סיפר שהספינות לא מוגנות מפני מתקפת טורפדו. קצין מודיעין ימי דרש להפיץ את השדרים שנשלחו, והממונים עליו סירבו בטענה שמידע זה אינו מעניינו של המפקד בשטח.

מה שכן נשלח הוא שדר למפקד כוחות היבשה בהוואי, גנרל וולטר שורט, לפיו לא ניתן לחזות פעילות יפנית עתידית, אבל יש אפשרות לביצוע פעולות איבה בכל רגע. מאחר שהגנרל הצטווה לא לעשות דבר שיבהיל את האוכלוסייה האזרחית, הוא הבין, כי מדובר בעמידה על המשמר מפני מעשי פיגועי חבלה. שורט שלח שדר תשובה, אך נראה שהשדר לא נקרא; איש לא הסביר לו את טעותו. שורט ומפקד הצי בהוואי, האדמירל האסבנד קימל, התלוננו במשך חודשים על מחסור בכוח אדם, במטוסים ובציוד מכ"ם. אולם, וושינגטון התמקדה בנעשה באוקיינוס האטלנטי, לאחר ששלחה ציוד לבריטניה. מפקדים אלו ידעו שכוח נושאות המטוסים היפניות עזב את נמליהן, אך ההנחה הייתה שבהן בדרכן לפיליפינים. כאשר קימל שמע ב-2 בדצמבר שעדיין לא איכנו את נושאות המטוסים, שאל בצחוק האם יכול להיות שהן יגיעו לפרל הארבור. קצין המודיעין ענה שהוא מקווה שיבחינו בהן לפני כן. אף אחד מהמפקדים לא חשב שהיפנים יתקפו את פרל הארבור. ב-3 בדצמבר קיבל הצי היפני הוראה: "עלו על הר ניאיטקה 1208". פירושה היה: "התקיפו כמתוכנן ב-8 בדצמבר". בשל הבדלי השעות, בהוואי מדובר ב-7 בדצמבר. כאשר קיבל שר הצי, פרנק נוקס, הודעה על ההתקפה, תגובתו הייתה שזה לא יכול להיות, שכן ההתקפה הייתה אמורה להתבצע הפיליפינים. כאשר התכנסו חברי הקבינט בשעות הערב, זינק הסנטור טום קונלי וצעק: "איך תפסו אותנו עם המכנסיים למטה, אדוני הנשיא?". רוזבלט מלמל שאינו יודע. שר האוצר, הנרי מורגנטאו, חזר ואמר למקורביו: היפנים פשוט תפסו אותנו לא מוכנים. מפענח של צבא היבשה תואר מתרוצץ בחדרו תוך מלמול: "אבל הם ידעו". בספינת קיטור שהייתה במרחק שלושה ימי הפלגה מניו-יורק, שמע הסוכן הבריטי דאסקו פופוב על המתקפה, אך חגג כמנצח. ארבעה חודשים קודם לכן העביר בעצמו ל-FBI את תוכנית המתקפה האווירית של יפן, כפי שהשיג מגרמניה. הוא העריך שהצי האמריקני זכה בניצחון גדול, והיה גאה שנפל בחלקו להעביר אזהרה לארה"ב בדבר התוכנית היפנית.

במבצע ברברוסה הטעות נבעה מאדם אחד. הפרנויה של סטאלין ומדיניות הטיהורים שנקט, שמנעה מכל קצין להביע את דעתו, היא שהביאה בסופו של דבר להצלחה הראשונית של המבצע. ניתן להגיד, כי מאחר שמדובר במשטר דיקטטורי שבו רק המנהיג מחליט, ואי-ההיערכות נבעה מהפרנויה של סטאלין, שטעות שכזאת לא יכולה לחזור על עצמה. אולם, טעות כזאת יכולה להתרחש שוב, והיא אכן התרחשה בישראל, כאשר הצמרת הצבאית בשנים 1973-1968 הייתה נתונה בקונספציה לפיה סוריה לא תתקוף בלי מצרים, ומצרים לא תתקוף לפני שיהיה לה מענה לעליונות האווירית הישראלית. מדובר היה בטעות אסטרטגית חמורה עוד יותר מזו של סטאלין. כפי שתואר, סטאלין ידע שהיטלר מתכוון לתקוף, והוא רק התכוון לדחות את תחילת המתקפה. בישראל שלפני מלחמת יום הכיפורים היה זלזול תהומי באויב וההערכה שאין בכלל כוונה לתקוף, ואם אכן ייצאו למלחמה - ישראל תנצח במהירות רבה. טעות אסטרטגית כזו יכולה להתרחש רק בעולם שבו מצוי משטר דיקטטורי, או כאשר הצבא נתון בקונספציה לגבי האויב. כפי שניתן להבין, היא יכולה להתקיים בעולם בו מדובר בלחימה של צבא מול צבא. כאשר הלחימה היא כזו, ניתן להעריך יותר את כוונות האויב, מאחר שזהות האויב ידועה וקבועה. לאור זאת, ניתן גם לטעות בהערכת האויב וכוונתו. טעויות הערכה אלו הן שהשפיעו על המערכות במבצע ברברוסה ובמלחמת יום הכיפורים. ככל שהזמן חולף, ובמיוחד במזרח התיכון, הסיכוי למלחמה של צבא מול צבא הולך ופוחת. כיום מדובר בעידן של צבא מול ארגון טרור. לחימה זו קשה בהרבה מאשר מול צבא מסודר, והוכחה לכך קיימת כבר שנים רבות: מהמלחמה של בריה"מ נגד המוג'יהאדין באפגניסטן, דרך הלחימה של ארה"ב נגד הטאליבן באפגניסטן ואל-קאעידה בעירק, הלחימה של ישראל נגד חיזבאללה והחמאס וכלה בקואליציה של עשרות מדינות נגד דאעש. ישנם ארגוני טרור צבאיים-למחצה, כדוגמת חיזבאללה ודאעש, אולם הם עדיין לא יכולים להיחשב כצבא מדינתי ולא ניתן להתייחס אליהם כאל צבא מסודר. מצב זה מוריד את האפשרות לטעות אסטרטגית, אולם מציב אתגרים חדשים המחייבים היערכות צבאית בהתאם. במתקפה על פרל הארבור, ניתן להגיד שהטעות הייתה טקטית ונבעה מעבודת המודיעין. עבודת המודיעין היא כמו הרכבת פאזל. למודיעין האמריקני היו עשרות פאזלים, והטעות אז הייתה שהם לא שמו לב שאינם מרכיבים פאזל אחד. מה שיצא הוא שאותו פאזל היה קריטי ביותר. טעות זו יכולה לחזור גם היום, ואפילו בסבירות יותר גבוהה מאשר הטעות האסטרטגית שלפני מבצע ברברוסה. לאור כמות המידע המצוי כיום, הסיכוי שמידע כלשהו יתפספס, הוא גבוה בהרבה מאשר בעבר.