מדי שנה, לעת הזו, חוזר הריטואל על עצמו כמו שעון: ישראל פשוט איננה ערוכה לחורף. כמו אורח בלתי-צפוי הוא מצליח להפתיע אותה בכל פעם מחדש. מסתבר שדי בשלושה ימים רצופים של גשם סוחף כדי לשבש כליל את החיים במדינה.
הנזקים בולטים על כל צד ושעל ומקורם כמובן בתשתית רעועה: העדר משווע של ניקוז-מים; כבישים מוצפים, שהופכים חסומים; רמזורים שיוצאים מכלל פעולה, ובצידם הפסקות-חשמל ארוכות; דירות ששקועות במים כבדים; עצים שקורסים, ובני גיל הזהב שסובלים מן הקור המקפיא, כי ידם לא משגת חימום-דירתם.
אינני רוצה, חלילה וחס, לפתוח כאן פירצה לשטן, אבל ניסיון השנים החולפות מלמד שכמויות הגשם היורדות אצלנו בארץ אינן מתפזרות על פני עונת החורף כולה, שהיא בלאו הכי קצרה למדי. במקרה הטוב, יש לכל היותר רק מספר ימים רצופים של גשם ממש, ולאחריהם חוזר היובש לשלוט.
התוצאה המרה
תוצאת המצב היא ממש עגומה. בגשם היורד, ללא כל פרופורציה, אין כדי להרוןת כראוי את האדמה ואת הצמחייה והפרי שעליה, ואלה נותרים, בסופו של דבר, צחיחים. שכרם יוצא, אפוא, בהפסדם הברור: במקרה הטוב - טעמם הוא תפל, ואילו במקרה הרע - הם אינם ראויים כלל למאכל.
התוצאה המרה היא פרי רב מושמד, ובכך נגרם, כמובן, נזק כבד לחקלאות הישראלית, הצועדת מכבר על כרעי-תרנגולת. ועוד לא אמרנו דבר על הנזקים הנגרמים מסופות הברד, שבעטיין מושמדים ירקות ופירות, שהופכים בשל כך לחסרי-תקנה. הדברים אמורים ביבול של עמל, היורד בסופו של דבר ככה סתם לטמיון.