אז אפשר סוף כל סוף לנשום לרווחה: אם בעבר הייתה זו העדה האשכנזית שנתנה את הטון במדינת ישראל - הרי שעתה התהפכו היוצרות. על סף העשור השביעי למדינה - רב כוחן במיוחד של עדות המזרח, ומנת-חלקן שוב אינה אפליה.
היה זה חלומו הרטוב של מקים המדינה,
דוד בן-גוריון, שבראש הצבא העברי יעמוד בעתיד רמטכ"ל מזרחי. ואכן החלום קרם עם הזמן עור וגידים כשהוחלט למנות את רב-אלוף
גדי איזנקוט, בן העדה המרוקאית, כראש הפיקוד הצבאי במדינה.
עוד קודם לכן היה לנו גם שר ביטחון ממוצא מזרחי, ויחד עם זה אף ראוי להודות שלא מעטים מעדות המזרח זוכים למשרות מובילות במדינה, ואינם מביישים כלל וכלל את הפירמה. הם בולטים בתחומי החיים השונים - בספרות, בשירה, במשחק ובספורט, ותקצר היריעה מלהכיל את כולם.
תיאוריה כוזבת
אם למרות הכל עדיין נשפכות דמעות-תנין על קיפוחן של עדות המזרח - הן אינן יכולות שלא להזכיר את דברי התוכחה שהשמיע בזמנו, מצידו השני של המתרס, סופר אשכנזי - שאולי טוב שנשכח. הדברים אמורים בקלמן כצנלסון, עליו השלום, שקונן עוד לפני חמישה עשורים על מר-גורלה של... העדה האשכנזית!
צריך, מן הסתם, לשפשף את העיניים כדי להאמין. אבל, בספרו הגזעני, "המהפכה האשכנזית", שיצא לאור בשלהי שנת 1969, פיתח מחברו תיאוריה כוזבת אודות "העדה האשכנזית המקופחת בארץ הזאת, על-אף שהיא עולה בתרבותה על העדות הספרדיות".
כצנלסון, יליד-רוסיה, בכה על ש"האומה האשכנזית הנעלה, שנועדה בעצם למשול, עשתה טעות פאטאלית כשאפשרה את עלייתם לארץ של לא-אשכנזים נחותים"..דברים כדורבנות, שאיש לפניו לא העז להשמיע קובל עם ועדה.
קיתונות-רותחין
בספרו המשתחצן קרא כצנלסון (אחיה של רחל שזר - מי שהייתה אשת נשיא המדינה לשעבר) "למנוע מהספרדים, שנראים כמו ערבים וחושבים כמותם, מלהתאחד" נגד, מה שהוא כינה, "המיעוט האשכנזי". בתוך כך הוא גם תקף את המעבר בשפה העברית מן המבטא האשכנזי למבטא הספרדי, וקרא לחזור אל הדיבור ביידיש.
למותר לציין שהספר, שהפך בזמנו ל"בסט סלר" בארץ, זכה לקיתונות של רותחין מכל קצוות הקשת הפוליטית והעדתית, ובסופו של דבר אף נאסרה הפצתו, וזאת לאחר שרבבות עותקים ממנו כבר מצאו את דרכם לשוק.
מכל מקום, חשיבותו העיקרית של ספר "המהפכה האשכנזית" היא דווקא בשימוש שנעשה בו על-ידי אינטלקטואלים מזרחיים. אלה מצאו לנכון להביא אותו כעדות לכך שבקרב הציבור האשכנזי היו קיימות דעות גזעניות אליטיסטיות, כמו גם שאיפות להגמוניה אשכנזית בממשל ובתרבות בישראל. כך או אחרת, נראה בבירור שקלמן כצנלסון הצליח לחזק את הסטריאוטיפ של האשכנזי המתנשא והגזען, שרווח כל כך בציבור הישראלי.