הממשלה אישרה (יום א', 15.1.17) תוכנית לאומית לצמצום המחסור במהנדסים בענף ההיי-טק. התוכנית כוללת תקציב של 900 מיליון שקלים שיושקעו במשאבים כדי להגדיל את מספר הלומדים את מקצועות המחשב, בשילוב עם המשרתים במקצועות ההיי-טק בצה"ל, חרדים וכמובן תגבור לימודי חמש יחידות.
עד כאן הכל טוב ויפה. אלא שיש בתוכנית מרכיב נוסף שנוי במחלוקת, שיש לשים אליו. התוכנית כוללת אישור לייבא לארץ 5,000 מהנדסים מומחים מחו"ל, בנימוק שהם יכסו על הפער שבין הזמן שיתחילו להכשיר דור חדש של מהנדסים ועד שיכנסו לשוק העבודה. ההחלטה הזו היא שגויה מיסודה והיא מרמזת על רצון לטייח, ומעמידה בספק את הכוונה האמיתית של שרי המממשלה לטפל בבעית המחסור בכוח אדם בהיי-טק, שהיא בעיה לאומית ולא מגזרית בלבד.
מדובר במצוקת כוח אדם שקיימת כבר שנים, וכל הממשלות בעשור האחרון נמנעו מלטפל בבעיה. כעת כאשר מצוקת כוח האדם מאיימת לפגוע באופן ישיר בפעילות של הענף ומונעת ממשקיעים להשקיע ולפתוח פה מרכזי פיתוח, התעוררו סוף-סוף השרים הממונים. הם עשו את מה שעושה כל ארגון שרוצה לטאטא את הנושא מתחת לשטיח: מקימים ועדות, מקבלים החלטות כוללניות ומחפשים את הדרכים הקלות לפתרון, כביכול, של הבעיה.
יבוא מהנדסים הוא דבר פסול, מסוכן, שעלול להתהפך כלפינו בעוד כמה שנים ולגרום לייצוא שלילי של מוחות של צעירים מישראל לרחבי העולם. זאת מפני שאותם מהנדסים שיבואו מחו"ל, יתפסו את מקומותיהם של רבים אחרים שירצו לעבוד.
אין דבר יותר קבוע מהזמני גם ההסבר שניתן על-ידי חלק מראשי התעשיה בישראל, בעיקר מנהלים של חברות רב-לאומיות הפועלות בישראל, הוא שמדובר באנשי מקצוע מאוד מסוימים, בעלי כישורים מיוחדים שישמשו כיועצים ומלווים ולא עובדים מן המניין, ושהותם תהיה זמנית. אבל כל מי שחי פה בישראל יותר מחודש, יודע שאצלנו אין דבר יותר קבוע מהזמני. אותם מהנדסים ימשיכו להיות בארץ, והחברות שיעסיקו אותם יארגנו להם את האשרות המתאימות והכל יסתדר.
ההחלטה מקוממת משום שהמחסור בכוח אדם בענף נובע בין היתר מחוסר ניצול נכון של משאבי כוח אדם קיימים שמסתובבים בשוק, וכל חטאם הוא שהם בני 40 פלוס - רובם כאלו שכבר עשו קריירה אחת לפחות בימי חייהם, וכעת הם ערוכים ומסוגלים למלא את השורות במקומות שבהם יש מחסור באנשים.
המעסיקים, מחפשים את בוגרי האוניברסיטאות הצעירים שזה עתה סיימו את לימודיהם, ואין ספק שהם מוכשרים וחכמים - אבל הם חסרי כל נסיון. לכן היכולת שלהם להיכנס מיד לתפקידי ניהול או פיתוח בכירים, היא מוגבלת עד כדי לא ריאלית. המעסיקים, בעיקר מנהלי החברות הגדולות, מעדיפים כמובן את הפתרון הקל: לגלגל את האחריות כלפי הממשלה, ולדרוש יבוא עובדים.
המעסיקים מעדיפים אותם כי הם סבורים שהכנסת כוח אדם זר לתעשיה, יביא להוזלת עלויות השכר שחל על העובדים הקיימים. מהנדס ממזרח אירופה יסתפק כנראה בשכר הרבה יותר נמוך מאשר מהנדס בוגר אוניברסיטה. האם עלות שכר של עובד זר מבטיחה שהרמה המקצועית הגבוהה? האם הערך המוסף הייחודי של אומת הסטארט-אפ, שבגללו חברות ענק פתחו פה מרכזי פיתוח - יישמר? התשובה אינה וודאית.
להשכיר את המוחות המקומיים לחו"ל נכון הוא שעלות השכר היא מרכיב חשוב ביכולת התחרות של החברות הישראליות, אבל מי שקובע את גובה השכר זה המעסיקים עצמם, שבמרדפים אחרי מצטיינים בלבד נאלצים לשלם שכר גבוה מהשכר הממוצע בשוק. אם אותם מעסיקים היו מוכנים לתת הזדמנות לבוגרי מוסדות אקדמיים שאינם בעלי ציוני 100 במוסד יוקרתי, וישקיעו בהכשרת עובדים שכבר קיימים, הם יגלו שהמטרה שהם שואפים אליה - הוזלת עלויות העבודה - מתממשת מעצמה.
ולהורדת השכר לאותם מהנדסים שכבר משתכרים יפה, בזכות ולא בחסד, יש השלכה הפוכה. רבים מהם יכולים מחר בבוקר למצוא מעסיק מעבר לים, ולהשכיר את המוחות שלהם לטובת מדינות באירופה או בארצות הברית. רילוקיישן היא אחת מעשר הדיברות שכל עובד היי-טק חולם עליה.
אז מה צריכים ויכולים המעסיקים בעידוד הממשלה לעשות? לא צריך לעבוד קשה מדי. ברשתות החברתיות יש קבוצות של צעירים בוגרי מוסדות אקדמיים שלא מוצאים עבודה כי הם חסרי נסיון, או כאלו שעברו את גיל ה-40 . בקבוצה של הצעירים בעלי תואר וחסרי ניסיון יש למעלה מ-80 אלף חברים.
כל מה שצריך לעשות זה לדלות משם מועמדים מתאימים ולתת להם צ'אנס. שלא לדבר על אותם מהנדסים שנפלטו בגלל גילם או בגלל סיבות אחרות, ויכולים היום לתת מענה חלקי למחסור בכוח אדם.
שורה תחתונה: החלטת הממשלה לנסות לתת מענה למחסור בכוח אדם בהיי-טק היא חיובית, אבל יש להוציא ממנה אלמנטים של ייבוא עובדים מעבר לים, רגע לפני שאלו שכבר עובדים פה, יעזבו אותנו.