תדהמה אחזה בימים אלה במערכות הביון במערב בעקבות פרסום אלפי מסמכים פנימיים של סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית (CIA) באתר "ויקיליקס". המסמכים האלה הצביעו על היכולות המתקדמות של הסוכנות לחדור כמעט לכול המערכות הממוחשבות הקיימות בעולם, כמו מחשבים ביתיים, מכוניות, טלפונים ניידים, וכול מכשיר אחר שבו קיימות מערכות אלקטרוניות והוא מתקשר באמצעות רשת האינטרנט.
אך בשעה שהעולם משתאה ואינו יודע באיזו דרך הוא יכול להגן על עצמו מפני אובדן החשאיות, נשמרו בסוד במשך שנים רבות יכולותיה של ישראל לעשות דברים דומים. מסתבר - על-פי חומרים גלויים - כי צה"ל אוסף מידע מודיעיני מישראל ומן העולם באמצעות יחידה לאיסוף מודיעין אותות (סיגינט) ופענוח צפנים. היחידה שייכת לאגף המודיעין של צה"ל. באורח פורמלי נקראת 8200 "יחידת האיסוף המרכזית", היא מונה אלפי אנשי צבא ואזרחים ונחשבת לגדולה מבין יחידות צה"ל.
דוגמה ליכולות הנרחבות של ישראל נמצאת בידיעה שפורסמה בספטמבר 2010 ב"לה מונד דיפלומטיק" שבה נכתב, כי בבסיס ליד אורים (קיבוץ בנגב הצפוני, כ-9 ק"מ ממערב לאופקים) מותקנות כ-30 אנטנות וצלחות לווין מסוגים וגדלים שונים, שתפקידן להאזין לשיחות טלפון ולחדור לתכתובות של דואר אלקטרוני של "ממשלות, ארגונים בינלאומיים, חברות זרות, ארגונים פוליטיים ושל בודדים.
עוד נכתב, כי אחת המטרות החשובות של הבסיס היא להאזין לתעבורת תשדורות טלפון ואי-מייל בשפות שונות, כולל ערבית, אירנית ואחרות. בנוסף, משמש בסיס אורים, כך נכתב בעיתון, "מרכז לרשת ריגול המצותתת לכבלים תת-ימיים - לרוב כאלה בים התיכון המחברים את ישראל עם אירופה".
על-פי פרסומים זרים היחידה פועלת בתחומי האזנה, יירוט ותרגום של מידע שנאסף מתשדורות רדיו, טלפונים, פקסים ודואר אלקטרוני, כמו גם איתור של אותות אלקטרוניים המוקרנים ממכשירים שונים ופענוח חומרים מוצפנים. עבודת מודיעין אותות כוללת גם מחקר לזיהוי המקור המשדר את האותות, נמעני האותות, וכמות האותות הנשלחת. מידע זה עשוי להניב מידע רב-חשיבות כשלעצמו, גם כאשר תוכן האותות לא ניתן לפענוח. המערכת אותה מפעילה 8200 מסוגלת גם לקלוט אותות אלקטרומגנטיים הנפלטים מעצמים קורנים כמו מכ"מים המותקנים במערכות נשק ממוחשבות, בכלי טיס ובכלי שיט.
על היכולות הישראליות כתב גם תחקירן השבועון האמריקני "ניו-יורקר", סימור הירש. במרס 2004 פרסם הירש בעיתונו, כי 8200 פענחה צופן אירני מתוחכם והחלה לעקוב אחר התקשורת בין טהרן לפקיסטן בעניין תוכנית הגרעין של אירן. מההאזנות האלה התברר כי השלטון הפקיסטני ידע שאבי פצצת האטום הפקיסטנית עבד אל קדיר חאן מכר סודות גרעיניים לגורמים זרים, ובהם לאירן.