תרופה נגד דכדכת

"התקשורת בישראל היא תעשיה של דכדוך - מאשים ראש הממשלה בנימין נתניהו ומוסיף הבהרה: במקום שהתקשורת רואה אבטלה, אני רואה תעסוקה מלאה; במקום שהם (יצרני התקשורת) רואים כלכלה הרוסה, אני רואה כלכלה פורחת; במקום שהם רואים פקקים, אני רואה מחלפים, רכבות וגשרים; במקום שהם רואים היסוס וחוסר ביטחון אני רואה תקיפות ועוצמה בלתי רגילה, שמקרינה על כל הסביבה שלנו." מבחינה קלינית דכדוך - או אולי דכדכת בלשון הרפאית - איננו מחלה ולא דיכאון אלא רגש של מצב רוח ירוד ועצבות העלולים להשפיע על תחושת הרווחה הנפשית של האדם ועל תפקודו הגופני והחברתי. וכדי שראש הממשלה שלנו לא יביא על עצמו, רחמנא ליצלן, את התופעות השליליות שגורר אתו הדכדוך, טוב יעשה אם יפסיק לקרוא עיתונים ולצפות בטלוויזיה וגם ירחיק את ידיו מטיפול בענייני התקשורת. בדרך זו הוא יציל את עצמו ואת בני משפחתו מכול הסימפטומים השליליים שמייצרת התקשורת, לטענתו, ובמקביל ישיג גם את מטרתו העיקרית: להשקיע את התקשורת בעולם השלילה ומצב הרוח העכור וכך לגרום לקוראים או לצופים לנטוש את התקשורת ולנוס מפניה כאילו הייתה מחלה ממארת. ההמלצה הזו וגם האשמה שתולה נתניהו בתקשורת יצרנית הדכדוך, אינן קשורות לאמצעי ההסברה הידוע בשם ישראל היום, היצרן הבלתי נלאה של מידע חיובי בלבד לטובת משפחת נתניהו והמשקיע טוב הלב ורחב הכיסים שלדון אדלסון. את החינמון הזה מומלץ לעם ישראל לקרוא, בהתאם למרשם של דוקטור נתניהו - כתרופה למניעת דכדכת.