זה לא ביבי, טמבל

האם אינטרסים הם דבר טוב? דבר רע? האם פעולה שלנו התואמת את האינטרסים שלנו היא פעולה הגיונית? האם לאו? האם פוליטיקאי אמור לפעול על-פי אינטרסים? האם זה רע? האם זה טוב? בואו נתעלם לרגע מהיבטי מוסר עליהם אפשר להתווכח, ובואו ננסה לראות למי היה אינטרס לחסל את רשות השידור. לנתניהו? לאחרים? ובואו נתחיל עם אותו אדם שלא היה לו לכאורה אינטרס כזה. נתניהו. על-פי מתחריו, רשות השידור נוהלה על-ידי אנשים של נתניהו, והוא שלט בה. אז איזה אינטרס היה לו לחסלה? נהפוך הוא, האינטרס שלו היה לשמרה על-אף הבזבוזים לכאורה, ובמקביל להעמיק את אחיזתו בה, לא כן? ומה עם יאיר לפיד, הרואה עצמו כבר משנת 2008 ככזה העומד לרשת את נתניהו. מהו האינטרס שלו? ובכן, את האינטרס של לפיד קשה לפספס. הוא ביטא אותו ללא כחל וסרק באמצע המרוץ לכנסת כאשר הוא במקביל מנהל את מהדורת החדשות הנצפית ביותר בטלוויזיה. צריך רק להקשיב לדברי לפיד וחבריו באולפן על-מנת להבין את האינטרסים שלהם, המובילים אותם למסקנה חד-משמעית, לסגור, לסגור, לסגור. וכאשר נבחר לפיד להיות שר אוצר, המשיך, אם ישירות ואם באמצעות שליחיו, לסגור את רשות השידור, זה הרי היה אינטרס שלו, לחסל פוליטית את נתניהו, לסגור את רשות השידור. זה באשר לאינטרס הפוליטי הצר של לפיד. ומה עם אינטרסים כלכליים? יושבים 3 עיתונאים באולפן ערוץ 2, אשר לכל הדעות סובל כלכלית מקיומו של ערוץ ציבורי, הם ממליצים לציבור בישראל על סגירת אותו ערוץ ציבורי, בלי להזכיר כלל את ניגוד האינטרסים הקיצוני בו הם שרויים. תמוה, לא? לגמרי לא. לי אין ציפיות מעיתונות השמנת בישראל. אותה עיתונות אשר מיללת על הממשלה, אך בראי איננה מסתכלת. ובואו נחזור לאותו תשדיר, תשדיר אשר כותרתו: "זהו סוף החדשות", אשר התנקש בחיי רשות השידור שבע שנים לפני שירד המסך על מהדורת מבט, ונשאל עצמנו היכן היה אז משה כחלון, ומה היו האינטרסים שלו. אם תעיינו בספרי ההיסטוריה, תגלו שמשה כחלון היה אז שר התקשורת, אשר גם הוא ודאי פינטז אז על כיסא ראש הממשלה, שלא במסגרת מפלגתו באותה עת, הליכוד. ואין לי שמץ שמצו של ספק, שבאותה עת הייתה זהות אינטרסים מוחלטת בינו ובין לפיד. ייתכן שבאופן גלוי, וייתכן שבטלפתיה. ואותה זהות היא זו שאפשרה להפוך את אולפני ערוץ 2, בניגוד לחוק, אשר על ביצועו היה אחראי באותה עת שר התקשורת כחלון, למוקד ראשי של תעמולה נגד נתניהו, וממילא בעד מתחריו הגלויים והסמויים. דווקא ראש הממשלה, אשר ודאי עסוק בנושאים רבים אחרים, אשר עיקרם הוא האינטרסים החיוניים של המדינה, הזניח את האינטרסים הצרים שלו. ורק כאשר הבין שסביבתו הקרובה והרחוקה מטמינה לו מוקש אשר עלול לרסק אותו פוליטית, הוא הגיב, לטעמי באורח שלומיאלי ומגושם, באופן שלא רק הוכיח שהוא נרדם בשמירה אלא תוך שהוא מעמיס גם את האחריות לכל הסיפור הזה על כתפיו. חברים יקרים, יאיר לפיד ומשה כחלון, לא מגיעים לקרסולי התחכום הפוליטי והמדיני/ביטחוני/כלכלי/חברתי של ראש הממשלה. אך יש שני פרמטרים אותם חייבים להטמיע: 1. ראש הממשלה הוא אדם עסוק, הוא שקוע רובו ככולו בענייני מדינה, ומזניח לעיתים קרובות מידי את האינטרסים הפוליטיים שלו. 2. לטעמי, הן משה כחלון ובייחוד יאיר לפיד, אינם ראויים לתואר ח"כ. ודאי אינם ראויים לתואר שר. אך יש להם סביבה מאוד מתוחכמת המובילה אותם כפיתיון לעם ישראל על-מנת להמליך אותם ולשלוט במדינה. לדעתי, בדיוק כפי שיאיר לפיד הפך לדיקטטור במפלגתו, ומופעל בה כבובה על חוט, כן מתכננים מפעיליו להכתירו כדיקטטור ארדואני ומטה על מדינת ישראל. לטעמי, בכל ההיסטוריה שלנו, אפילו עם מפא"י ההיסטורית לא היה מצב שאנשים שאין להם קשר למערך הפוליטי (כלומר אינם נבחרים כלל על-ידי הציבור) שולטים באורח מוחלט לטעמי במפלגה פוליטית פופולרית, אשר כוחה בסקרים עולה, ואשר צירופה לממשלה אם כמובילה ואף אם ככינור שני הוא הרה אסון למרקם החברתי בישראל, להתנהלות השלטונית בה, ולחרות והחופש של כל אחת ואחד מאתנו כאזרחיה של המדינה היהודית דמוקרטית היחידה בכל העולם כולו.