הקלות השערורייתית והבלתי-נסבלת, שבה מועסקים בכיתות בתי-הספר מורים מחליפים, למרות שאין להם שום רקע פדגוגי - מחזירה אותנו לרעה החולה הפושה מזה שנים במשק הישראלי. הדברים אמורים בהעסקתם של עובדים בלתי-מקצועיים בתחומי-עיסוק רגישים ביותר, הכרוכים לא אחת בסיכון של חיים.
קחו, למשל, את הסייעות לגננות, המתקבלות חדשים לבקרים לעבודתן בלא שעברו כל הכשרה פדגוגית ובלא שהוקנו להן מתודות מעשיות כיצד להתמודד עם הזאטוטים שבגן. התוצאה העגומה היא יחס פוגעני לילדים שבטיפולן, הבא לידי ביטוי באלימות מילולית ופיזית כלפיהם.
ליחס מושפל לא פחות זוכים, מסתבר, גם קשישים המתאכסנים בבתי האבות. זה קורה כאשר מטפלים בלתי-מוסמכים מקללים, אוזקים ומכים אותם ללא שום טיפת-רחמים, רק בשל היותם חסרי-ישע, ממש בדומה לילדים בגנים.
קולר האשמה לא פחות חמורה היא העסקתם של רופאים-מתמחים, שהם עדיין בלתי-מיומנים די הצורך, או רופאים כלליים, המוחדרים למחלקות רגישות בבתי החולים, מבלי שעברו כלל הכשרה ספציפית בתחום הרפואי שעליו הם מופקדים.
אז עכשיו הסיפור ה"חם" הוא על שערוריית המורים המחליפים, שנכנסים מדי יום לכיתות, ללא תעודת הוראה בכיסם ובהעדר תעודת-יושר בסיסית, ומעבירים בהן תוך כדי כך שיעורים, ללא שום פיקוח וללא אחריות.. במצב שכזה עלולים, כמובן, להסתנן לכיתות פדופילים, או סתם חדלי-אישים למיניהם, המסוגלים בסופו של דבר לגרום רק לנזק.
במרבית המקרים מתורצת העסקתם של העובדים הבלתי-מקצועיים בהעדר משווע של כוח-אדם מקצועי, הנובע לא אחת מתשלומי משכורות נמוכות ומהעדר תמריצים הולמים לעובד. במידה רבה יש לתלות את קולר האשמה בשר החינוך,
נפתלי בנט, שהצליח במדיניותו הפרו-הייטקיסטית להבריח רבים מלימוד מקצועות שאינם רנטביליים, מנקודת-השקפתו, למשק הישראלי.