לראשונה הייתי מעורב בפריימריז במפלגת העבודה בשנת 1976, בהתמודדות בין רבין לפרס, לקראת בחירות 77. חלו להן 4 שנים ושוב התמודדות ושוב בין רבין לפרס. 9 שנים עברו להן ומצאתי עצמי מעורב, עוד פעם, בהתמודדות פנימית במפלגת העבודה זו שבין רבין ופרס (והפעם חידוש גם קיסר ונמיר השתתפו במרוץ). אחיהן היו אלו ברק ביילין ובן עמי, בן-אליעזר ובורג, רמון מצנע ובן-אליעזר ואחר כך פרץ - פרס. עם בחירתו של פרס לנשיא המדינה קיבלה חופשה ממעורבות בהתמודדויות למשך 7 שנות נשיאותו. פעמים הייתי מעורב באחד המטות של המועמדים ופעמים כדובר המפלגה. תמיד הייתה לי עמדה. מעולם לא ברחתי מקבלת החלטה.
כל ההקדמה כדי להראות כי שבע התמודדויות אני לא פעם שיניתי את מושא תמיכתי. כל פעם עמדו לנגד עיני ארבעה קריטריונים מרכזיים: העמדות, ההתנהלות האישית, הניסיון והיכולת לנצח.
ראשית העמדות הן בתחום הביטחוני- מדיני והן בתחום החברתי - כלכלי. יש המכנים עמדות אלו עמדות שמאל ואילו אני רואה עצמי כפטריוט ישראלי. לכן אני רואה בשמירה על ביטחונם של אזרחי ישראל כסעיף החשוב ביותר בסדר העדיפויות של המועמד. כפטריוט אני רוצה שלום. כפטריוט אני בעד פשרה טריטוריאלית. כפטריוט אני בעד פתרון של שתי מדינות לשני עמים על בסיס קווי 67. כפטריוט אני בעד מחיקת פערים בחברה הישראלית. כפטריוט אני בעד בניה ציבורית לזוגות צעירים ולמחוסרי דיור. כפטריוט אני בעד הקטנת המיסוי העקיף. כפטריוט אני בעד פנסיה לכל. כפטריוט אני מתנגד להעסקה מנצלת של עובדי קבלן וכפטריוט אני רוצה בבריאות לכל ובחינוך מעולה לכל ללא תלות במצב הכלכלי של הפרט.
גורם משפיע נוסף על החלטתי הוא ההתנהלות האישית. איני סובל אחת בפה ואחת בלב. נהנתן הקורא להדק את החגורה לא זכה ולא יזכה לתמיכתי. אני מחפש אדם כמוני. המכיר את החיים האמתיים. את קשיי היום יום. מישהו שכמו שאומרים "עמד פעם בתור למכולת". לא תמיד יש מועמדים כאלו אבל אם ישנם אני בעדם.
כן, מבחינתי רצוי שיהיה גם ניסיון. איני מצדד במועמדים ש"ילמדו להתגלח על הזקן של המדינה". במדינה כמו ישראל זוהי ממש סכנה לאומית. פספוס קטן והופ החלום הציוני "הולך פייפן". גם ל
יצחק רבין לקח 15 שנים מאז הוקפץ למשרת ראש ה
ממשלה ב1977 (כהונה שהסתיימה בהתרסקות המפלגה בבחירות ול"מהפך") ועד להצלחתו, יוצאת הדופן כראש ממשלה משנת 1992.
לבסוף, אם בענייני רבין עסקינן אזי ברשימת הקריטריונים שלי נמצאת היכולת לנצח בבחירות. כי גם המועמד הצנוע ביותר, עם המצע הטוב ביותר, ועם הניסיון הגדול ביותר שאינו יכול להביא לתמיכה של ציבורים נוספים במפלגה הוא מועמד טוב למצפון אבל רע לבחירות.
בפריימריז 1990 ניצחה הסיסמה "רק רבין ינצח" את סיסמתו של פרס "מנצחים עם הטוב ביותר". שתי הגישות הוטמעו היטב בציבור חברי המפלגה על-ידי מנהלי הקמפיינים. אלו (יותר ממאה אלף חברים באותה עת) העדיפו את אפשרות הניצחון.
כמעט 10 שנים נטלתי פסק זמן ונעדרתי (מרצון) מההמולה המפלגתית. רק עכשיו חזרתי לקראת ההתמודדות. בחנתי את המועמדים השונים על-פי הקריטריונים שקבעתי לעצמי והחלטתי
עמיר פרץ. כי יש לו את הניסיון, יש לו את העמדות הנכונות, בחייו האישיים הוא כמוני-כמוך וחשוב מכל יש לו את היכולת להביא ציבורים נוספים לתמיכה במפלגה.
כיועצו של פרס בבחירות 2005 (פרס התמודד ברשימת קדימה) ראיתי איך העבודה בראשות פרץ "קורעת" את הליכוד בראשות נתניהו בכל ערי פיתוח. מעוז אחרי מעוז ליכודי נפל. מהיכרותי עם החברה הישראלית אני משוכנע כי גם בבחירות 2019 יכול לחזור תסריט דומה. כדי לנצח בבחירות הכלליות חייבת מפלגת העבודה להבין כי מצביעי הליכוד המסורתיים אינם הבעיה. מצביעי הליכוד הם הפתרון שאליו רק עמיר פרץ יכול להוביל.